המשורר והפזמונאי הוא בראש ובראשונה בעל מקצוע, שדרכו האומנותית מוקדשת לשירים. גם רוטבליט הוא בסופו של דבר כותב בשיטת "טיילור מייד". זה אומר התאמה ללחנים שונים, למבצעים שונים, לסגנונות שונים, אם כי מעולם לא בשיטת הקונפקציה. מה החוט המקשר בין
תגיד יענקל'ה רוטבליט ואמרת "שיר לשלום", "דרכנו", "דברים שרציתי לומר", "כמה טוב שבאת הביתה", "באה מאהבה", "רואים רחוק רואים שקוף", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" ועוד עשרות שירים מוכרים בפי כל, שכתב למיטב אמני הזמר בארץ. רוטבליט לוקח את קדמת
את השיר הפותח "סופרימנטו" (סבל) חיפשתי בנרות. שווה לרכוש הדיסק בשבילו. קטע נוגה, נוגע, מרגש. למעשה שיר מחאה וגעגועים לאנגולה, מולדתו של הזמר והמלחין ואלדמאר בסטוס, שהמוסיקה שלו היא אפריקאית אבל באוריינטציה לטינו-ברזילאית. זה אלבום למדף המיוחדים, מלודי להפליא. ואלדמאר שר
להגיד שפיוריסטים של רגאיי לא יאהבו את האוסף, זה חוכמה קטנה. מי מסוגל לעשות רגאיי של מארלי יותר טוב ממארלי עצמו? אבל את אלבום הקאבר ורשנס, כיוון מפיקו הגיטריסט לי ריטנור לז'אנר המוכר כ- SMOOTH JAZZ. מייקל ברייקר בסקסופון טנור
עומר סוסה, הפסנתרן הקובני שהמושג "מוסיקת עולם" מתאים לו ככפפה, מגיש גם הפעם (אחרי EMBON) היתוך מפתיע של ג'אז, היפ, אפרו- קובני. PRIETOS בספרדית זה "שחור מאוד", וסוסה משתמש בו בצדק. האלבום מכיל את מגוון עשיר ביותר של דיאלקטים שחורים.
לילה דאונס מקסיקנית-אמריקנית (אם מקסיקנית, אב אמריקני) זוכת הגראמי ב-2005 בקטגוריה של מוסיקה לטינית, מנסה לנוע על הציר הזה בין מוסיקת בין הרנצ'רה (Ranchera) סגנון הכי קרוב למוסיקה המקסיקנית העממית הקרויה מריאצ'י (Mariachi) ובין סגנונות פופולאריים. צליל הפאנק סקה בשיר
דאלארס פונה למכנה משותף גדול, אוניברסאלי. האיש, עם כל האותנטיות הים תיכונית, יודע גם לבחור את הדואטים המתאימים, והפעם זה סטינג עם "מאד אבאוט יו". ובסיום סגנון סלסה ב"הסטה סיימפרה" העוסק בצ'ה גווארה בליווי הגיטריסט אל דמיולה. גם שמות השירים
האחים קלאז, מלכי מוסיקת האיזי ליסנינג ממשיכים להריץ את מכונת להיטי קובה שלהם. אחרי "קלאסי בקובה", "ג'אז בקובה" ו"סלסה בקובה", מגיע מוצארט לביקור בקובה מלווה לא רק בקלאז בראדרס הגרמנים אלא בשני ושני נגני הקשה קובניים. גם כאן אין מהפיכות
