כן, זה הקול של סולנית "מורצ'יבה" לשעבר, הקטע הפותח Love Show הוא מסוג הקולות השקטים-קטיפתיים-מלודיים בעלי פוטנציאל מכירות של מיליונים. סקאיי אינה עושה מאמצים לחקות את מורצ'יבה. הטקסטים ראויים להקשבה קשובה. העיבודים יפים בפשטותם. אקוסטיים המוסקה פופ, טריפ הופ מיד- טמפו קלאב
מי שמחפש מלודיות בטראנס טועה. טראנס לא יכול להתחפש למשהו אחר. השיפורים הם בטכנולוגיות ובליטושים הסופיים. האוסף הזה, שמגיע מצרפת, הוא אחד המבריקים ששמעתי. הוא כולל קטעים של "אבסולום", "טוטאל אקליפס", "וויזי נוייז", "במבו פורסט", "לוג'יק בומב". רובם, בנוסף לרפטטיביות
פרק נוסף בסדרה שמוצאה מאיביזה. זה ה"איזי ליסנינג" המודרני. "גולדפארפ" ב"אוטופיה" עושים מוסיקת אווירה סתמית. "כל שם אחר" של תומס ניומן, חלק מפסהקול של "אמריקן ביוטי" – אנמי. "סאנרייז" של "אפטר לייפ" הוא מקצב בוסה מלטף. דידו של WORTHLESS עם
ווסלטופט הנורבגי הוא ג'אזיסט ורסטילי, מנהל דיאלוג עם מסורות נורדיות ומחפש מהלכים לג'אז, מתחבר לאמביינט ולהאוז. שני הקטעים הראשונים הארוכים הם תבשיל של מקצב, אלקטרוניקה והאוז, סיפמול מיקצבים גם בהשתתפות נגנים בשר ושם. המוסיקה היא מיקס יפהפה, בסימפולים בנגינת קלידים,
ג'יימי פוקס (שחקן, קומיקאי, הכוכב של "ריי", סרט האוטוביוגרפיה על רי צ'ארלס) שזה לו אלבומו השני מאז 1994, ממשיך מסורת סול וריתם נ' בלוז מפוארת במוסיקה שכובשת כבר משמיעה ראשונה. (מפיקים: מייק סיטי, טימבאלאנד, אורחים: טוויסטה, קניה ווסט, The Game,
נוסחת הדאנס האלקטרוני של 83' מעובה באנרגיה כבר ב"קריסטל", שנבחר כסינגל של האלבום. ניו-אורדר בורחת מחד-מימדיות ROCK THE SHAKE של ברנרד סאמנר מזכיר את הסטונס. מצד אחר, אלה בהשפעות סיקסטיז כמו ב"60 מייל בשעה" עם קו מלודי צפוי, וגם צליל
מה השתנה הפוליקר הזה מהפוליקר של לפני שלוש או ארבע שנים? אפשר להירגע: פוליקר לא השתנה. זה אותו הפוליקר, ואולי קצת יותר. איש גבוה ומזוקן, עם כמות אדירה של נשמה היוצאת מצניעות, מאינטגריטי, ועם הרבה מאוד שירים מצוינים בעיקר שירים
