אלוין צ'יאה, דיויד תומס, קלוד מקנייט, סדריק דנט, ג'ואי ומרק קיבל נפגשו בקולג' קטן באלאבאמה בתחילת ה-90 והקימו הרכב ווקאלי בסגנון גוספל. הם התפרסמו על סגנון שירת הא-קפלה, אבל האוסף הזה מסכם עבודה מגוונת יוצאת מהכלל בשילוב קולות לכדי הרמוניות
כשמגיעים ל-Nasty Girl, מקבלים קצת מוסיקה. סוף סוף. ובבמספר 10 "חי בכאב" אלה 2PAC יחד עם מרי ג'יי בליג' ו-NAS שעושים לנווטריוס עבודה ריתם נ' בלוזית טובה. גם את זה הייתי מריץ כסינגל. יופי של הפקה. אם אתם חובבי היפ
איזי ליסנינג ב-22 מספרים, שהוקלטו בין 1966 ל-1967.והיו ב-2 אלבומים שקובצו לדיסק אחד. איך להגדיר? פופ לטיני, עם קטעים מוכרים כ"דספינדו", "הנערה מאפנמה", "קרנבל", "מאנדיי מאנדיי", "הנה היום הגשום". נדמה לי שרכות העיבודים היא על גדר הנסבל, משהו שיכול בהחלט
תקשיבו ל"צריכים שניים לטנגו" כדי להבין שלואיס ארמסטורנג (1900-1971) שיחק אותה גם בשירה. וזהו בדיוק האלבום הזה, 18 שירים שכולם ארמסטרונג הזמר והחצוצרן ולא להיפך. ההקלטות שהתרחשו בין 1949 ל- 1953 בניו-יורק, מוצאות את סצ'מו בשיאו כזמר, בעיבודים יוצאים מהכלל בדרך
האלבום נפתח בהיפהופ גועש – "פאמפ איט" עם דגימות מתזמורי חצוצרות סיקסטיז אולד פאשן. בואו למסיבת הדאנסגרוביפאנק הגדולה. "דונט פאנק וויז מיי הארט" חרש נונסטופ את תחנות האפ.אם. זה להיט הפרומו ההיפ הופי של האיידפיאס, החבורה הטעונה בגבנזין אוקטן מאה
אוואנס משלב פנדר רודס חשמלי ופסנתר אקוסטי בליווי תזמורת. אוואנס מתמסר למוסיקה מלודית, בהרמוניה משתפכת. כמו מנגן פסי-קול. נגינתו בפנדר עדינה ורגשנית לא פחות מהפסנתר האקוסטי. מתרפק בתחושות רומנטיות גואות. להתאהב בקטע שנקרא SOIREE. את "דולפין", סגנון בוסה, הוא מגיש
סלט מקורי עם הרבה רטבים, מסווינג עד רגאיי ואוונגרד. האנסמבל הותיק, עם לסטר בואי ורוסקו מיטשל בכלי נשיפה, מאלאצ'י פאבורס בבס ודון מוי בתופים, מנגן ספקטרום רחב של ג'אז. מצד אחד – האוונגרד ב"פרידה מג'אמייקה", מצד אחר – סווינג ולבלוז
