נובמבר ב24, 2006

שמי טוסקנה

אנדראה בוצ'לי הוא מסוג הזמרים שאוהב את החיים למרות מוגבלותו (עיוור) הוא יראה בגדול את את אהבתו הגדולה לורדי, ומצד שני, אין לו בעיה לשיר לאוהבי הפופ המלודרמטי, וזה אלבום שמזכיר את SONGO, טונים מלו-מלו דרמטיים שלוקחים אל שיאי הרגש, אם כי לא

אהבה עושה את העולם

קרול קינג מסרבת להפוך לפסל בפנתאון של הפופ, חוזרים לקול המרוגש מ"האם תאהביני הילה". וצריך לשמוע ב"יום שני בלעדיך" כדי להבין שהיא רעבה ל לרוקנרול. "הו נו נוט מיי בייבי" מאחדה מחדש עם שני בעליה נגן הבס צ'ארלס לארקי וכותב

אקוז, דה בסט אופ

האוסף הראשון של פינק פלויד, שעריכתו המצויינת עושה אותו לדוקומנט מוסיקלי איכותי. לא ה"גרייטסט היטס" המסורתי, לפי סדר כרונולוגי, אלא דיסק כפול המכיל 26 קטעים שערוך כסוויטה ומכסה כמעט הכל (חסר משהו מ"אטום הרט מאדר") משלושים שנות יצירה. רוק פרוגרסיווי?

– אוסף מסיבות ענק

לא מת על זה שמדביקים לדיסק סופרלטיב – "אוסף מסיבות ענק". זה לא משפר את דימוי המוצר. בואו ניגש ישר לשורה התחתונה: זה דיסק של 21 קטעים שעושה את העבודה. אם אתם רוצים מסיבת ריקודים יורופופית תוססת נונסטופ – יש

דילוג לתוכן