אריק ברמן מספר את סיפור חייו בטון מיוסר. יש בעיות בחיים. איך לא. אחרי הופעה מחפשים תירוץ איך לא לחזור אל המרירות שמחכה בבית. חוץ מזה אלה ימים שהאומנות הפכה ליומנות (מלשון "יומן") וחוץ מזה אתה מתגעגע לאחת שנתנה לך
רוקנ'רול פשוט, סיקסטיי כזה, גיטרות והרמוניות בסדר, קול טיפה מתוק, לא ממש חודר. אבל מה שפחות משכנע מהלחן הראשוני הזה, מהגיטרות הצוהלות זה התוכן. החיים הם משהו מורכב, את מיישרת רוב הזמן קו, אז אם את רוצה משהו טוב –
המלכודת של מה שנקרא "שירי אהבה" היא הבאנאליה. זוהי מלכודת ענקית שרבים נופלים לתוכה. אורי קליאן לא הצליח לדלג מעליה. "קחי אותי, עצרי אותי, היצמדי אלי" הוא שר – "כי רק ככה אני יודע מה טוב". ועוד הוא מתוודה: "אני
המנגינה והעיבוד – הכניעוני. כנסיית הלב שמעתי. עם המילים – אני עדיין בבעיה. מנגינה ועיבוד – מהלכים מלודיים והרמוניים נוגים, נוגעים. משהו טוב קורה כאן לכנסייה, כלי מיתרים שמתחברים יפה לשירה של יורם חזן , שנהנה לשיר בליווי אקוסטי, בחלוקה
כשיורם חזן הסולן מתרגש, הוא שר את ליבו. המשמעות היא – מלודרמה. לעיתים – מתפרצת, גועשת, כאילו יש לו דבר מאוד דחוף וקריטי לשדר. הפעם זה טקסט של המשורר שמעון אדף משדרות, בן עירם של חברי הכנסייה, שכתב שיר על לידתו
הנה עוד הצעה לצאת מהשגרה והבאס ולעוף על כנפי הדמיון. המציעים – בבליקי ופונץ'. תעשו את בבית זה לפני שאתם הולכים לעבודה. שווה יותר מכסף. האמת: פונץ' לא ממש שכנעה אותי שזה מה שאני צריך לעשות מחר בבוקר, למרות שאני
את לא תוכלי לשנות את העולם, שר אופיר לובל למישהי, ומציע לה פשוט להשתחרר מהכל ולהבין שהיא פשוט "הכי טובה מכולם" ולקום עם חיוך טוב ולראות שלא כל כך נורא ואפילו די חביב. על הטקסט הקלוש (פסיכולוגים היו נחרדים) ניסה
היום כבר לא כותבים שירים על גיבורים, שר יגאל בשן ברגש גואה, בטון נוסטלגי. לא הכי הבנתי לפי המילים שבשיר לאיזה גיבורים התכוון כותב המילים. יש בשיר בוקר חדש, אנשים שידעו עליות ומורדות, שריחפו "בין דפי האגדות" (ואללה) אך שמתרגשים
סינגפור עושים פופ נוגע ומגיע, מתחמק מקלישאות, שרוצה להיות הדבר האמיתי וגם מצליח. "בקרוב" אינו רוק אלטרנטיבי (קראתי באיזשהו מקום הגדרה כזו של הלהקה). הלהקה עושה פופ פשוט ויפה שאינו זקוק להיות מתוחם בקטגוריה. זה שיר געגועים לאהבה נחשקת שנע על
מה היינו עושים בלי הלילה, זה שמספק רגעים כאלה קסומים, ריגושים, אפילו אפשר להרים כנפיים. הבעיה היא: איך זה שרק היא חווה את הריגוש והוא לא רואה דבר. אלמלא הטון הרך, האינטימי-מהורהר-ריחופי הזה של שרון קרלן והלחן-עיבוד המינוריים היפים, לא