פברואר ב20, 2007

שקט כאילו

מצב ה"כאילו" הוא המוטו בשיר. הכל כאן ב"כאילו" – עומק בכאילו, שקט בכאילו, אהבה בכאילו – "אז גם אני עושה כאילו עם כולם". ואם חשבנו שטופל הולך עם נושא הכאילו עד הסוף, מגיע החלק השני של השיר וממסמס את תמונת

לשקר לעצמי

אין לה כוח לוותר, לשקר לעצמה, כי הרי בטוח שהוא לא יאהב אותה. האמת – אין כבר כוח לטקסטים כאלה, אלא שבביצוע של גילת הלל, בת 20, יש בכל זאת משהו אותנטי. המוסיקה היא סוג של פולק-רוק, מזכיר בקווי מתאר

הבוקר יאיר

אז הוא לצידה או לא לצידה אחרי ליל האהבה? נערה בת 17, הבת של מיקי גבריאלוב מתרפקת על רגעי אהבה של בוקר, של חיוך שטוף אושר, חיוך שחבוי בדמעה מנשיקה של אוהבים. נערה בת 17 מנסה להעביר ריגושים, והיא נשמעת

מטעי הדובדבן של אוקראינה

מה ליזהר אשדות ולמטעי הדובדבן שבאוקראינה? מה לאשדות ולנהר הוולגה שנת שישיים ושמונה, ומה פשר החיזיון הזה של חזרה לשלגים "יחפים ושיכורים מפריחת הדובדבן" והגעגועים למצעד של אחד במאי שנצפה "מעל כתפיו של אבי". ומה עושה פה מוקי, זמר הראפ

כל מבט

כל מבט שלה הוא סכין בלב, כל לחישה סטירה בפנים. והוא? – הא היה נותן הכל כדי לא לחשוב עליה יותר, שיהיה לו רגע שקט לנשום? אז מי שחשב שהטקסט הזה יביא לפרץ התבכיינות מלודרמטית – טעה בגדול. דידי ארז,

דילוג לתוכן