קליפים ללהיטי פופ הם בדרך כלל מקדמי מכירות די סתמיים למוסיקה. REM היא אחת הראשונות שחיפשה עוד משהו בקליפ. סיפור, מתח, אווירה. "נייטסווימינג" הוא מלאכת בימוי נפלאה על הגעגועים לשחיית הלילה ההיא כשהחבר'ה התפשטו עירומים על שפת הים, והקליפ של
הבשורה יצאה מחיפה, מהצמד יונתן דגן ושי רביב. השניים הצליחו להרחיב את גבולות הטראנס למה שמכנים "פרוגרסיב ברייקס". אבל מעבר להגדרה כלשהי, נראה כי יש כאן היתוך אלקטרוני מעניין למי שנמאס מקצבי האלקטרוניקה הרפטטיביים המשעממים, שנועדו בעיקר ליצור קצבים טכניים לרצפת
מורן קריתי זקוק דחוף ליועץ אומנותי. הוא זמר טוב שזקוק לחומרים ראויים, והנה יש כבר מי שמספקים לו ממרחי קיטש נבובים . לא הכי הבנתי מהשיר הזה אם הבעיה היא ב"הילדה הקטנה" או שהבעיה היא חיפוש שלווה בחוף הים. הטקסט
גם בראפ רומנטי, חייבים לזרוק איזשהו ביאוס. אז ברור שהמדינה באופן כללי מאכזבת בכל פעם מחדש, ואצל טמפרה יש "עוד חייל" שנלחם עד שהוא מותש וכל שמש שזרחה כבתה מיד והגשמים רעים והריאות ללא חמצן. אבל אז בקטע המוסיקלי של השיר
עברית שפה קשה, אבל לפני שנכנסים לאולפן כדאי שמישהו עם ידע בסיסי בעברית יעבור על הטקסט. במקרה של לירז ברק – זה לא קרה. "לו הזמן רק יכל לעצור", היא שרה – "יכל" בקמץ ובפתח, וזה כמובן לא קיים בשפתנו.
זה היפ הופ חמוד, תמים משהו, לא יומרני. יפתי-קרזנר כתב על סיטואציה מוכרת – השקט הפתאומי הזה שמבשר דברים לא טובים על היחסים בניו ובינה. בהמשך מנסה יפתי לרכך בליטוף ובחיבה – כשהוא מבטיח לה "כי כשרוצים באמת פתאום יש
