מרץ ב12, 2007

נס

מלנכוליות גברית עגמומית, זה מה שפיי גוטמן משדר כאן. מינוריות שקטה, עטופה בעיבוד מלטף. מיינסטרים מחניף? – בול. מה יש בשיר: החיים רבותי נמשכים, שזה אומר ממשיכים להילחם, לטפס על הר כדי לרדת חזרה, רבים עם כל העולם. למעשה, ממשיכים

האושר שלי

לפי דפי היחצנות, כמעט הפסדנו "ילד פלא" אלא שהנה, אשרי וטוב לנו הפלא חזר, והוא, שריף,  כבר בן 26 מצויד בלחן ערבי עממי לו התקין יצרן הקונפקציה טקסט כזה: "איתך יפה שלי אקשור את גורלי/ בחיי אגן עלייך כי את

סרט אילם

הדס דגול, זמרת צעירה  בת 22, בוגרת תיכון האקדמיה למוזיקה בירושלים, גיטריסטית, מורה לפיתוח קול, שרה על זרימה אינסופית בחלל החדר ועל ציפיה לשינוי. היא מנסה להגיע אל נתיבי השירה האומנותית הבוגרת. וזה לא פשוט. אני מנסה להיכנס לחדרה של

הופעה בהאנגר 11 תל-אביב

האם שון לנון הוא יוצר ואמן פופ ומוסיקאי שראוי לעמוד בזכות עצמו – בלי שהצל של האבא המנוח ג'ון ירחף מעליו? התשובה היא כן ולא. גם אם שון רוצה להימלט מהצל של אבא הוא לא יכול, לא רק משום שהמוניטין

דילוג לתוכן