מרץ ב27, 2007

הרשו לנו להיות "פראנק"

"פראנק" במשמעות כפולה: סינטרה,  וגם "גלוי לב". הרשו לנו, אומרים וסטלייף להיות גלויי לב ולהודות שאחרי  12 להיטי פופ מקום ראשון בבריטניה,  בא לנו לשיר את מי שאנחנו אוהבים באמת. וכאשר להקת הבנים מקדישה אלבום שלם לסינטרה, צריך להאמין להם.

באה חזק

הגברים בוכים לא רק בלילה. "הכל נהיה אמיתי כשאת עוזבת אותי", מזמר בכאב לב רן משען, ומבשר על בריחתו ממנה לאי-שם. איפה טעינו, רן משעל? מה ז'תומרת "את באה חזק מדי/ את באה לאט"?  פרט ונמק. בלדה אפרורית, מתחילה בפסנתר

הזמנה לחתונה

סיפור עממי: לבת ראש הכפר מלאו 16, יש לה עיניים כוכבים ושיער מפוזר, ועל גופה רק כתונת מבד ועדי של צוואר שהיא הכינה לבד. והנה, מסביב לבית מסתובבת עדת גברים מזילי ריר עם גוף בריא – וזוממים על הבתולה, מוכנים

"איפה את?"

זה לא שיר שיכנס לרשימת הנצח של אביהו מדינה כנכס צאן ברזל. בקושי נכס. למה? כי זה עוד שיר פופ. "עוד" אומר – שגרתי, ללא הקסם הזה שהגיע מאחדים משיריו של מדינה בעבר, ולא צריכים ללכת רחוק עד "הפרח בגני".

וינסינג דה נייט אוואיי

"נערה אם את נוף ים/ אני סירה מצוירת"   אי אפשר לזלזל באלבום שנמכר בשבוע הראשון ב-100,000 עותקים. הצליל של השינז הוא של להקת אינדי אייטיז, בסביבה של הסמיתס (מוריסיי)  והקיור – עם נטיות פסיכודליות. ג'יימס מרסר הוא הטון הדכאוני

מומנטו

בבל ג'ילברטו טוענת שזה האלבום הכי בוגר  שלה. אני לא רק מאמין לה. אני מסכים איתה. כבר הכתירו אותה כ"המלכה החדשה של המוסיקה הברזליאית", והעובדה שהיא הבת של אגדת המוסיקה הברזילאית ג'ואאו ג'ילברטו בטח עוזרת לה לקבל סופרלטיב כזה.  הגיוון