אפריל ב9, 2007

הכי יפה

הפתיחה ה"קלאסית" (מיתרים נטו) מבטיחה כאילו משהו אחר. ההמשך אינו אמם אנטיקליימקס, אבל גם לא יצירת פאר. טל שגב מבשר לנו בטון עצבובי משהו, שהיא כל כך יפה, עד שהיא פשוט לא יכולה להסתיר את זה, וגם מי שאינו פוזל

יש רגעים

"לב" היא המילה הכי נפוצה במה שמכנים – "הזמר הים-תיכוני". הלב, שר משה פרץ, מחפש תשובה, הלב נשבר, ורק כשהיא בסביבה היא נותנת לו קצת תקווה. טקסטים כאלה הולכים כמו פופקורן. מבקשים מחרזן לפי משקל לייצר, והוא שם על האש.

לילות לבנים

יש כאן סיפור אישי כואב של הילה הררי (למדתי מדפי יחסי הציבור) על בעלה שחלה בסרטן באמצע התקופה של טילים שעפו מעל עירה, חיפה. אסרף כתב לה דווקא שיר של חיזוק שאומר  לאהוב – באשר תלך –אלך איתך, גם בלילות

השנים של דיו

 "שנות דיו" הם תקופת הזמר רוני ג'יימס דיו בבלאק סאבאת', והתקופה הזו  זוכה להכרה מחודשת – ובצדק רב.  יש טוענים שלפני בואו, כלומר באלבומים האחרונים של אוזי אוסברן, בלאק סאבאת' הייתה בירידה משמעותית. ואמנם, על דבר אחד אין ויכוח: כשדיו

דילוג לתוכן