"ההלוויה של הלבבות", שיר שני באוסף של H.I.M המנוגן אקוסטית למהדרין (גיטרה בודדת) הוא סיבה לחפש מגבונים לניגוב הדמעות. H.i.m להקת היצוא של פינלנד – בווליוום מס. 1 מלהטיה הגדולים מפזרת כאן בבלדות שלה עצב עמוק. גם השיר הראשון The
הבשורה הטובה בהפקת השיר הזה היא הצטרפותו של נגן הפדל סטיל פול פרנקלין מנשוויל, אשר עבד בין השאר עם הדייר סטרייטס ומרק קנופלר. הצליל שלו אכן משדרג את השיר. הבשורה הפחות טובה – השיר עצמו, שיר אמונה, המדבר על נחישות
לבנאדם חסר אומץ לומר לה את מה שהוא מרגיש. מצד שני גם אם היה חוזר על זה מיליון פעם – "זה לא היה הופך הכל נכון", כל שכן ש"מתוק מדי נהיה כל כך מר/ ברגע שהתחלתי לנשום" הקיצר, החיים זה
הבנאדם מתבונן בעצמו במראה ומגיע למסקנה שהנה זה קורה: הוא מוכן לאהבה רק שתיתן לו סימן/עוד רגע. אלא שמצד שני – הוא בדרך לשמים, נסחף, טובע ומרגיש כמה היא (האהבה) בינתיים מים. איכשהו יצאתי מהטקסט המסורבל הזה (חבר'ה תכתבו מילים
