יולי ב28, 2007

In Particular

שני תאומים איטלקיים (סימונה ואמדאו פאצ'ה) ויפנית יפהפייה (קאזו מקינו), מייצרים מוסיקה שבהגדרת הז'אנר נקראת "רוק אלטרנטיבי". פעם קראו לזה "מוסיקת מחתרת" "אנדרגראונד" ובאמת הלהקה הזו – מקורה בסצינת האנדרגראונד בניו-יורק.   להרחבה

זהב, יש מקום

האיש שפעם עשה לנו גודטיים ב"אבטיפוס" עם "בוקר טוב עולם", "אישה אישה" ואחרים, דופק רוקנ'רול ב"זהב".   בא להציג בסינגל הכפול הזה את ההפכים בחיים. השיר הראשון בעיבוד "שלום חנוכי" הוא שיר כעס על חארה חיים – המדרכות מצופות זהב… לא

עצור ת'הזמן

מתחיל היו בוי-ביו-בוי חסידי כזה, ממשיך רגאיי פאנקי, רגייטון, חסידי, תרקדו, תרקדו, ושירו שיר על איך משחררים לחץ. יש מתכון לאושר:  לשים מה שכואב בצד, לקחת הכל בקצב שלך, למצוא את השקט שבלב, לקחת כמה נשימות ארוכות ונקיות לריאות, להעדיף

אמא יקרה

אנחנו בסדרה האינסופית של גברים בוכים בלילה: והפעם – געגועים לאמא. איך אומר כל גבר ישראלי: אין כמו אמא. אמא יש רק אחת. ובאמת – אין עליה. אבל השיר הזה הוא לא שיר של גבר. הוא שיר התייפחות פשטני של

שיר בבוקר בבוקר, "פתאום קם אדם"

מה זה? שירה גברית בציבור עם גיטרות חשמליות וגרוב סקסופונים? הגבעטרון-פלאגד?  בדפי ההסבר שנשלחו עם הסינגל כתוב: "להקת קצב בת 8 נגנים, יחידה מוסיקלית מובחרת… יוצאת לדרך ומנערת את האבק משירי ארץ ישראל הישנה והטובה"… איך? ככה: "שיר בבוקר בבוקר"

מזל טוב

אנחנו בסיור בבית החרושת למוסיקה ים-תיכונית (לא, לא רוצה להגיד "מזרחית") לוקחים אותנו הישר אל פס היצור. זה בית חרושת שעובד 24 שעות נונסטופ, יש מתכונים, יש נוסחאות, תזמינו, תשלמו תקבלו. מורן כרמל (22) מקריית חיים הצטרפה אלינו לסיור. היא רוצה

כל הכוכבים

כל הכוכבים נופלים, כל האמיצים עוזבים, כל מי שצעק שותק, כל מי שצחק בוכה. קבלו את דוד ד'אור בהופעה חיה, עוד מעט האלבום, ולפני שאנחנו עוברים לדבר על Caruso של לוצ'יו דאלה, שנכלל כמס. 2 בדיסק הזה, הנה כמה מילים

מים

צליל הגיטרה על הפתיחה הזכיר "בית השמש העולה", להיט ותיק מהשישים,  ואחר-כך מגיע הקול העבה הבריטוני שרודף אחרי הקצב המתחלף. "הולך חוזר לא מרפה/ טעם מר נשאר לי בפה". דודי לוי מדופרס. דוהרת אצלו רכבת פחד, שולפת אקדח, מקרבת הסוף. 

דילוג לתוכן