נובמבר ב5, 2007

פסטיבל הפסנתר

נגנים: נדב ביטון – פסנתר, שמוליק דניאל – גיטרות, כלי הקשה.   שירים: אפילו, געגועים לדמיון, עיתים, עיניה, יש לי חלום, הכל עד לכאן, נשמתי, אלוף בשחור, קרוב אליך, געגוע, גולו, מורה לחיים, כשאת עצובה, ניצחת איתי הכל, יגדל אלוקים

Forever Young

May God bless and keep you always, May your wishes all come true, May you always do for others And let others do for you. May you build a ladder to the stars And climb on every rung, May you

דילן

שנתחיל ב"בלואינג אין דה ווינד?" מתחילת ה-60, פולק סונג נאיבי,  המתעופף הנצחי ברוח,  שכל מורה שלישית לאנגלית מלמדת אותו?  ואולי ב"הדברים השתנו", שיר בקצב קאונטרי, שנשמע רלוונטי: "פעם היה לי איכפת, היום הכל השתנה. התנ"ך צודק, העולם יתפוצץ", שזה כבר

אני מתבונן במצעדי המכירות של חנויות המוסיקה ונדהם: כמעט כל ה-15 הראשונים הם דיסקים ישראלים. האמ זה כבר לא מפתיע? בשנים האחרונות קונים יותר דיסקים ישראלים מאשר לועזים.  המהפך כבר עובדה. בשבעים קנינו כמעט רק תקליטי פופ ורוק מחו"ל.  הביטלס, הפינק פלוייד,

גלות על המיינסטרים

זה הולך ככה: "מתעורר בתחילת הקצה של סוף העולם/ אבל זה מרגיש כמו כל בוקר/ עכשיו אני תוהה/ מה משמעות חיי אם הם נגמרים" ו … "אני מאמין שהעולם מגיע לקיצו"  . How Far We’ve Come  נקרא השיר. להיט.