"איך עולם ממשיך לנוע/ במסלול ישן ידוע", שר שבי בר, הזמר-כישרון הצעיר מלוד יוצא בסינגל שלישי אחרי "מעיל אחד בגשם" ו"בת צוענייה", ולמעשה מציע פרפרזה על "אין חדש תחת השמש". היפה בשיר שאין בו הכללה אלא דגש על פרטים – הפיתוי,
שמעתי צליל רוק-פולק מלודי מהסוג האמריקני, תרצו שנות השבעים, קצב איטי שמנסה להעביר סיפור על יד המקרה. הכל קורה במקרה שר יוני גנוט, ומספר משהו על "כוח אקראי שהדליק את הנר והמשיך בכיוון אחר" ועל אור על השביל שסינוור. אז
והנה החדשות מפי דניאל פאר: נתונים קשים על הילדים בישראל … שחרור אסירים עם דם על הידיים … ושוב נשדד והותקף קשיש באלימות"… עמיר בניון לוקח את ההמנון הלאומי ומסלסל אותו בנוסח ההיפ הופי, הופך את ה"נפש הומיה בפאתי מזרח"
"האהבה שלך שווה לתחת/ זה שוק בשר/ ובגללך אני נכנע לפחד/ בשוק בשר" אמנון קבולי מנסה לפלוט כעס ומרירות ותסכול. גיטרות חשמליות באות לעזר. פחות הטקסט והביצוע. "העצמי" הוא שר, "טובע בשטויות", ו"בשוק הבשר אתה לא מציאה". אז המבחן
מהו הגבול המפריד בין שמחה לחזון ובין אושר לאור? מי ייתן תשובות ליהושוע לימוני, "הגיבור" שמחפש תשובות? השתיקות שלה – לא יעזרו לו. ובשורה התחתונה: "אם לא הייתי שש להתבלבל, היה זה עוזר". בוא נגיד משהו על הטקסט: אם לכתוב
אלקטרו דאנס פופ קליל וריחופי מלווה את קולה הלא הבעתי-תחושתי של אמילי קרפל הזכורה ממטרופולין. אנשי העיבוד שמעו בחייהם "טיר פו פירס" "דפש מוד", שנבראו לפניהם כדי שהם יוכלו ליישם את הסגנון המדונסס לטובת הזמרת. קרפל משתדלת להישאר על קו
