אפריל ב15, 2008

את הנשימה

קול נמוך, אפרורי, מלנכולי מספר את סיפורה האישי בין מציאות להזיה – "בלילות היא שומעת תנים מרחוק/ לא יודעת אם זה נדמה לה", ביום היא "תוהה מרחוק אם זה שהוא הולך", אבל בעיקר רוצה לשמוע את "הנשימה שלו" חוברת לנשימה

הוא בגפה היא בגפו

עוזי פוקס כבר מתהלך בשבילי המיתוס של ה"רוק ישראלי" מהעבר, נשען על יחצון שמשייכו ל"אבות מייסדים". כרונולוגית – לפי גילו, זה מתאים. מהותית – זה לא בדיוק זה. באמת זמר נשמה – אבל לא רוקר מהדרגות ה"חשובות". פוקס מזוהה עם רוק

את לא רוצה

הוא כן מבין/ אולי לא מבין למה היא לא רוצה אותו, לא/כן מוצא את עצמו. ואם היא לא מעוניינת – לא ילחץ מדי. מה זה מעניין את קצה הציפורן השמאלית. הטקסט פה ממש חולף עובר מבלי להשאיר סימן. כנראה שרענן

כמה אהבה

לב, כאב, אהבה, נשמה, בוכה, יפה, צוחקת, מאושרת. והתרגיל הפעם: תרכיבו מהמילים האלו שיר בשתיים וחצי דקות. אין בעיה? כמה שצדקתם. קלי קלות. מעניין כמה משלמים על טקסטים כאלה. קובי פרץ ממשיך להתבכיין געגועים קורעי לב דואב. הוא אוהב אותה

בת שישים

זה כאילו קובי סאבלימינל שמעוני בא ואמר: אוקיי, גבעטרון זה לא בסטייל שלי, אבל אתם יודעים מה: למרות שזה לא בסטייל שלי, כאוהב ארצי, כמי שרוצה להחזיר את המגן דוד לאופנה, אני מוכן להתחבר אליכם שלכם בתנאים שלי: אתם תעשו

ילד טוב נשבר

"ילד טוב" מהו? האם הוא רגיש כל כך שהוא נשבר מהר יותר נגיד מסתם ילד? האם הוא כזה שאינו יודע להילחם על תשוקותיו? אחד ששומר הכל בבטן עד כי שזו מתפוצצת, שמתרחק מאהבה כל פעם שהיא כל כך קרובה? איתי

שר

ר' שלום שבזי בג'מייקה? למה לא? תומר חתוכה אומר בוקר טוב לאלהים, מודיע כי הוא שם בצד את כל השטויות והצרות, כי יש ימים כאלה ששום דבר לא הולך והכי חשוב זה להישאר שמח. וכדי שהדברים יהיו ברורים כשמש, פונה

לילה סתווי (הלב)

צביקה פיק בגרסת כיסוי לשיר שהוא הלחין למיה בוסקילה, להיט שנתן לה פוש משמעותי אל הצמרת. פיק שר את זה בגוף ראשון נקבה ממש כמו בוסקילה. טקסט שאומר בהכי פשטות – כשבחוץ קר וחורף (לא בדיוק מתאים ללילה סתוי בארצנו),

דילוג לתוכן