אפריל ב24, 2008

מסע אל המקורות

התחיל והסתיים בתקיעות שופר. שלמה גרוניך לא הסתפק בשופר אחד. על השולחן פיזר מגוון של שופרות. אני זוכר שכילד, שופר נראה לי משהו מיסטי, קדוש מנשוא, צליל שבאמת נוגע בנשגב, שלא כל בר מינן יכול לתקוע בו, אלא יחידי סגולה

חולמים

"כשהאהבה פוגעת הבדידות יותר טובה" מיקי גבריאלוב מקונן על אובדן האהבה בשיר שקט ונוגה, לא שייך לשום זמן. מעדיף לפתוח במוסיקה של יניס פאריוס היווני. שיר על בדידות, בלדות עם. ב"כולי שלה" מחליף הילוך, הדכדוך הופך לעליצות של שמש צהובה: