מאי ב4, 2008

לבד

רונית אדלר שרה על אובדן. צליל פסנתר, גיטרה אקוסטית הם מבוא לניסיון לייצר שיר דרמטי על מישהו שהוא אהוב שהשאיר אותה לבד ועכשיו הוא "ברקיע". הקלישאה הזו ("ברקיע") היא חלק מסדרת קלישאות של כותבת שנורא רוצה לתאר בכאילו רגישות גבוהה

הכי אוהב בעולם

מה הוא הכי אוהב בעולם? ניסים מרי הכי אוהב לראות, תאמינו או לא – איך היא מתפשטת. מה רע בזה? שומדבר רע, אבל אתם יודעים, ילדים מקשיבים לרדיו… אבל ברצינות: למה לבזבז מנגינה נחמדה על טקסט גובה דשא. אין לי בעיה

בדממה

בואו נחזור להיות בני האדם, מבקש יוני גנוט. איך? אי שם באגם נשטוף את הפנים שהכתימו. או: במדבר – בקבירת אלף הידיים שרכש. בדממה – באין סוף הנורא – שם נחזור אל דמותנו כבני אדם. זה שיר בלי אלהים. אלהים

עומד בשער

בואו נטפס עם עמיר בניון לספירות עליונות. ראה מלאכים עורכים שולחן לבן המלך, סולם של געגועים עולים ויורדים, וזה לא חזון תעתועים. טקסט רוחני על עולם שעובר תיקון עם חזרתו של מי שמחכים לבואו שנים. האם אלהים יתקן את העולם

מתנתק

שחר כהן – גיטרה ושירה. דני ג'ייקובס – תופים, מוטי לאה – גיטרות, דורון שיו – קלידים, מייקי אושמי – כלי הקשה, נועה גולדברט – בס. הוא לא ירגיש כאב למרות שהיא באה לשחק לו בלב. זה אומר גם שהוא

רעל

בטי מרוגשת. מה מרוגשת. סערת רגשות עוברת עליה. מבולבלת. מכירים את התחושות האמביוולנטיות הלו באהבה שמצד אחד היא נוראה ומצד שני אובססיווית. ובטי מפתיעה בדימוי כמו: "אתה חודר כמו מים/ אל המדבר שבי". ואהה. מצד שני: "אתה לי אהבה זרה/ היה

העולם לא מחכה לך

זה מסוג הטקסטים שלא היו מתקבלים לטרום סדנא למתחילים חובבים. משהו שאומר – את ילדה עם שאיפות להתפרסם וכישרון מאלהים, זכרונות ארוזים אל תוך החשיכה… אל תתני ילדה לקלקל לך את החלומות.. ו… העולם לא מחכה לך". ואחרי ששמעתי את

מתי את חוזרת

דפי יחסי הציבור מגדירים את סינרגיה כ"הלהקה הכי מצליחה בישראל" (סטטיסטית לפי מכירות אלבומים? מכירות כרטיסים? הורדות לסלולאר?) מה שיוצר כמובן רף ציפיות גבוה. סינגל ראשון מאלבום חדש מראה קודם כל שהחבורה נאמנה לסגנונה. החדשות הטובות: זו אותה הסינרגיה. החדשות

בלי פנים

הבנאדם לפי אבישי ספיר ולה גרדיה ישוב סגור בתוך חדר מדרגות ונבלע בתוך בלון של מציאות שמנופח באין חמצן והלב על סף פיצוץ אטומי… שיר איטי ללא מהלכים מוסיקליים מיוחדים. בלדה שמנסה להעביר איזשהו פלסף על לחץ ועל חוסר הבנת

בשנה האחרונה.

קולו הרפוי-פלגמטי של איתמר רוטשילד מייצר תחושה כזו של – מי זה הפלצן ומה מעניין מה קרה לו בשנה האחרונה ולמה לנו לדעת שהוא ליטף חתול בלי גאווה, שחפר תמרור (מה זה?), אכל פירות (למה דווקא) שהכיר מישהי שכאילו הוציאה אותו