יוני ב5, 2008

מי את

"לכל אחד יש מי שנועדה לו/ וואלו וואלו וואלו/ זה הגורל זה מה שבא לו" כתב מיכאל ועקנין את השורות הכי נדושות לבוסקילה. כאבי האוהב מגיעים איך לא מחורף קר ומאוהב רעב ושיכור (שיכור?) שראה אותה לפתע ונדלק. עכשיו בנוסף לסיפור

יחפות מתום

"יחפות מתום נלך מכאן" ו"נלך עד שנגיע/ עד שחוף הים יופיע" וגם "יבוא האור אמא/ הכל יבוא עם הזמן.." ועל זה כבר נאמר – אשרי המאמין. אמונה במקומותינו הציניים והסקפטיים היא בהחלט יתרון, ומאיר גולדברג כתב שיר שכולו אמונה בעתיד

אהבתי אוהבת אהבה

יש ללאה שבת חספוס כזה חם בקול, שהוא יתרון עצום עוד לפני שבודקים על מה ואיך השיר. כשלאה שבת שרה, חשים שהטונים מגיעים ממקום מאוד שבתוכה, בטח אמיתי. לפעמים יש אפילו תחושה כזו של פער – שהטקסטים שהיא כותבת קצת

עד אור הבוקר

זה מיועד לסלולאר? לקלאבים? לרינגטון? לאיי-פוד?. אני מעתיק מהקומוניקט: "לאחר שנה פורה במנהטן חוזר אלינו ביגי הלא הוא גלעד מסמי בסינגל ראשון מאלבום שבדרך כשהפעם הוא מלווה בשורט – טל שרון כ"סייד קיק מושלם". אוקיי מה היינו עושים בלי הצירוף

עפולה

מור שגב לקח מציאות אישית (אביו הוא גונן שגב, לשעבר שר האנרגיה, שישב בכלא) ועשה מונולוג היפהופ יענו חברתי שיוצא מצעיר עפולאי, יושב על הברזילים "כדי לתפוס מנוש", "נוכל בגרוש" שאבא שלו "שנתיים בכלבוש".  יצא מזה איזו אמירה חברתית על עיר

מה תאמרי

האווירה האירית הזו מגיעה מברל'ה בקיבוץ להבות חביבה. סינגל מהקלטה חיה של אחד השירים היותר מזוהים עם אשדות. להיט נצח, שכאן, בהופעה החיה קיבל נפחים "קלטיים", כינור, מנדולינה וטין וויסל וגם אקורדיון מצטרפים להרכב החשמלי. ויש גם קהל שמצטרף בשירה

מספרת לי עולם

חבל לי על קול כמו של אמירן אסלן. חבל לי כי הוא כתב טקסט קטן של גבבת קלישאות "אני משייט בדימיוני… אני אוהב אותך כשאת צוחקת"… צליל אקוסטית יפה פותח מתחבר לכינור. ואז מגיעה הסלסול הטנורי הזה שמנסה להביע את

יום כתום

יש משהו יפה בצבע הקולי הראשוני-תמים הזה של אילן דביר שמלווה בצליל אקוסטית בהיר וחד במילים "הגיע הזמן לישון… לחשוב פעמיים על אופי היום" מה שמתחרז לו עם "מה שבא לי זה יום כתום" כתום? משהו כזה אופטימי? שיהיה כתום.

שפתון אדום

זה מסוג השירים שנכתבו רק כדי שיהיה שיר או ריקוד. או: כדי שיהיו מילים למוסיקה. "את שושן אדום בין הנשים/ ופיך את פי בנשיקה מנשים… שפתון אדום משאיר סימן על צווארי", שזה משהו כמו נשיקה צרפתית רטובה שמשאירה כתמים כולל

כמה אהבה

אם חשבתם שהיפהופ זה בעיקר מחאה, הנה מגיעה גם תבכיינות על אהבה/ אהובה? אבי מסיקה עושה את זה, אבל שום דבר שחשוב לרוץ לספר עליו. הוא מחכה שהיא תחזור, מתגעגע לחיוכיה, לנשיקות ולליטופים, בדידות, פחדים ו"תני לי סיבה למה את נוסעת".

ים הרחמים

קובי אפללו באחד השירים היפים של השנה האחרונה, בליווי הגיטריסט גיא בוקאטי, ב"שירים בכיכר", ערב יום הזיכרון תשס"ח. https://www.youtube.com/watch?v=6Pq7tnMIiVI&feature=player_embedded