פסטיבל הג'אז באילת 2008 יצדיע השבוע בערב מיוחד לדני גוטפריד, מותיקי פסנתרני הג'אז בישראל, מיוזמי הקמת הפסטיבל ומנהלו האמנותי מאז היווסדו. גוטפריד פורש השנה מתפקיד הניהול. במקומו יבוא – היוצר ונגן הבס אבישי כהן, (בתמונה – מפגש ראשון ביניהם במסיבת
עדיין יש כאן כמה אמנים שמוכרים דיסקים. nmc הזמינה את קובי אפללו וכל מי שלקח חלק באלבום הבכורה שלו "בא מן השתיקה" לקבל "אלבום זהב". לפי השיר החדש שביצע בטקס – הוא לא מתעתד לסטות מהקו הזה. ולמה שיסטה? הרי זה
עדיין יש כאן כמה אמנים שמוכרים דיסקים. NMC הזמינה את קובי אפללו וכל מי שלקח חלק באלבום הבכורה שלו "בא מן השתיקה" לקבל "אלבום זהב". נכון שאלבום זהב אצלנו ניתן על מכירות של למעלה מ- 20 אלף עותקים בלבד, אבל בימים
הנה סיפור יחסים שעובר על כל זוג: היא יצאה בכעס ובבכי מהבית, טורקת את הדלת ובראשה המחשבות – איך הוא לא הבין כי בא לה הסעיף, שנשבר לה ה…. מצד שני, אולי גם עליו לא עוברים ימים קלים. ואולי גם
שירה ואקוסטית: חי אלעזרי. גיטרות: צחי פסטרנק, בס: נעם הרטמן. תופים: דני טל. קלידים: גלעד יערי. אלהים כבר לא קורא עיתון, למעשה הוא התעייף ולא נעים להציק לו, ספיידרמן עסוק בפרסומות לבניינים רבי קומות. הרבי מלובביץ' למרות השמועות – מעדיף
יפעת נץ מציעה ראפ אישי כזה, עם פיסות של מנגינות, הומור ציני וחיוכים. זה שיר על פערים בחיים. נכון שאתמול היה רע, אבל מבעד לתריס מציצה בה יונה, שזה לא רע. והנה גם מכונית של ברסלב מתקרבת, צריכים להיות שמחים, אחרי
גד אלבז הוא זמר נהדר. תנו לו טקסט בינוני או למטה מזה והוא יקח אותו למקומות שישכנו אותו בעולם של מעלה.לפי הטונים בשיר הוא מאמין במה שהוא שר. אני בהחלט מתייחס לשיר הזה – "עולם של ילדים", שיש בו רצף של
הזמרת לורן פאר שרה בפתיחת השיר על זיכרונות כגעגועים לאיזשהו אושר. "תשוט נפשי בנחל צר שקט אל מקום כה מאושר" שורה שמתחילה טוב ומסתיימת קצת פשטני. הדימיון מחזיר למיני מקומות שנותרו בזיכרון כצבעים. (שמיים כחולים) יש בזה צער מסוים, כי
היא כנראה באמת הכי יפה – כי כשהיא נכנסת לבר, המון מבטים ננעצים ואף מפנים לה מקום לעבור כדי לגשת אל בחור זקופה בשאלה – "מי הכי יפה עכשיו"? מזכירה לו שהיא אותה בחורה שהוא הכיר. ואז היא קמה, יוצרת
הנה עיבוד צנוע שמוביל יפה לשיר, מעטר אותו במינון הנכון – גיטרות, פסנתר וצ'לו (יפה, נדב ביטון), ומגיע קול שברירי – "אמרתי שתלך אבל הלב צעק אחרת", האמביוולנטיות שקיימת במיליון שירי אהבה, אבל חני דינור שרה את זה בטון שלה,
שלא תשחק בו, שתגיד לו בפנים בלי ניד ובלי עפעף – אם יש לו אותה או אין לו. כך בחר אודי הברי להתחיל את קריירת ההקלטות שלו. שיר שמחות טיפוסי (בואו נוותר על "חתונות") מצהלות, ענתוזים, אגן הים התיכון, עממי.
נוי אלוש הלא הוא רינו ריינס ("חובבי ציון" לשעבר, "רוצים בנות") עסוק במניפולציות דאנס. המילים אומרות משהו כמו – יש לה עיניים הכי יפות ושפתיים מדהימות… מחפש מצב לדלג על השלב, היא גרה פה ליד והלילה לא רוצה לישון לבד.
"זו אותה תחושה של פעם, כשאיבדתי את הטעם לאהוב אותך" האם כוונת המשוררת שזו כבר הפעם השנייה שזה קורה לה? והיא כבר לא "נוטה לסבול" שזה? כמעט סובלת. אומרת "שלום" ולא יודעת אם תחזור. מה זה ה"שלום" הזה? עוזבת וכל
"אף לא מילה כי כשאיתך איני זקוקה עוד למילים/ אף לא מילה כי בחיבוק שלך אשמע את כל הסיפורים" ושוב נשאל את השאלה המרתקת: מהי אהבה? האמת יש לי מושג. אבל אם אנסה להעלותו על נייר כנראה תצא לי איזה
היא מלחשת משהו לא ברור בתחילת השיר. פניתי לדף המילים, והנה לטינית: Vida Brevis, Ars Longa, שזה בשפת העם אליו פונה Tula – "החיים קצרים, האמנות ארוכה". לא הספיק לכם הלטינית? חכו לסוף השיר. גם שם מנדבת ה-Tula אמרי שפר,
