עידו מוסרי שר על יחסי הבינו-בינה רגע לפני הקריסה. "אני ואת במהומה", "אולי נצא, אבל לאן, אין בשביל מה", "תראי אותנו מתרחקים אחד מהשנייה" (מוסרי, המשפט נשמע לא טוב. נכון שהתאים לחרוז, אבל ראבק, ככה לא כותבים) ובכל זאת רגע לפני
איי איי איי אייי מה את עושה לו? בחייאת. הבנאדם מת עלייך, כל כך מת שכל השדים שבו מתעוררים. והשדים האלה בטח לא היו מתעוררים אלמלא ידעת לכשף אותו. ומה בסוף: "אני נכנע לך באהבתי/ ואת עושה בי מה שאת
מעודה מסלסל בקולו שיר במקצב צעד תימני בתזמור מהסוג ששמענו פעם, לפני הרבה שנים בפסטיבלי הזמר בסגנון עדות המזרח מעודכן ל-2008 – "לא יכבה בי אור/אני גלים של קול בלב כינור". אני בודק אם אין פה טעות דפוס, אבל עובדה:
דווקא הפתיחה הפסנתרנית מבשרת טובות. היא יוצרת איזשהו מתח לקראת בחיבור לקצב אלקטרוני, ואז מגיעה . סופיה בנחיתה לא רכה,בניסיון לספר על חזרה לבית הישן. נתחיל בשגיאה בעברית שהפכה לשגיאה הכי נפוצה במדינה. סופיה שרה על הבית – "הכל נראה ישן
המציאות לפעמים על הפנים, אבל טוב שיש סדרות Reality, למעשה – Virtual Reality, מציאות מדומה, על משקל משחקי המחשב. בשביל הסדרה "מפרץ האהבה", נדרש משהו שלא יכביד, דאנס קייצי קליל והעיקר שהמילים "מפרץ האהבה" יחזרו בשיר. זה מה יצא. עם אנחות
מה זה יצאת חומוס? הקונוטציה היא יצאת על הפנים.. משהו שאפשר לנגב אותו, משהו שלא מבשר בשורות מנעימות לב. יצאת חומוס, תקנו אותי, זה – פישלת אותה, טמבל, אכלת אותה עם טחינה וקצת חריף, אידיוט שכמוך. יש דרגות: יצאת חומוס
