דצמבר ב2, 2008

ההופעה.

אני לא יודע כמה מהחבר'ה שהגיעו למועדון התיאטרון ביפו, ראו את סיאם בשמונים בקולנוע דן ובפינגווין. כותב שורות אלו מודה באשמה. בהבדל מתושבי עיר ותיקים, שזוכים להנחות והטבות, ברוק אתה לא צריך להציג "תעודת קשיש" וגם אינך זוכה לשום הנחות,

מאושרת

"נכון חשוב להיות אישה טובה לתת הכל בשם האהבה אך על עצמך אסור לך לוותר בשביל אחר"   ניסו לעשות איזו מניפולציה פמיניסטית מופרכת על חשבונה. נדמה לי שלא מגיע לזהבה בן טקסט זוועתי כזה. מפטמים אותה במושגים מעורפלים על

ישראל בוטחת בשם

שרית אמיתי הראל שרה על היחס האמביוולנטי למדינה אליה היא חוזרת במטוס היחיד בעולם בו כולם מוחאים כפיים. שיר על עם שבוטח בשם ש"הוא בכלל לא אשם, עסוק באיזו מסיבה בעיר שותה ומעשן". שרית הלכה על זרם מחשבות לא מבוקר שלא מצליח

5 שניות

אחרי כל מה שעברה בחיים, אחרי השינויים, היא עדיין בטוחה שאסור לה לברוח עוד פעם, למרות "הפחדים הקטנים". היא מבקשת ממנו שיעזור לה לא להסתלק, לעוף עם הרוח. שיציל אותה שנייה לפני ש"הכל משתנה" כתוצאה מההתמכרות שלה לבריחה. קרן אבראשי שרה

דילוג לתוכן