כשקיבלתי את הדיסק החדש של מיכל אדלר, נגנית המפוחית המופלאה, נזכרתי שצילמנו אותה בפסטיבל הפסנתר מארח 2008 בערב המחווה לבעלה, המוסיקאי, המלחין, הזמר, שלמה גרוניך, במסגרת הערב שנקרא "עשרה פסנתרנים וגרוניך אחד. השיר נקרא "מדגם" והביצוע משותף לה ולמנהל המוסיקלי
אהבת המפוחית עברה בתורשה. מי לא מכיר את דני אדלר מהשלישייה המיתולוגית. והנה אצל בתו מיכל, ההמשכיות הגנטית יותר מאשר עברה בתורשה. נושפת במפוחית נפלא. מעניקה לשירים ישראלים זווית קצת אחרת, תחושתית-נוסטלגית משהו. את "מקיץ אל החלום" (ברוך פרידלנד) המוכר מגלי עטרי היא לקחה לחלקת העצבות
ביי ביי לאב. ביי ביי הפינס. אני מאזין לעודד ברטלר ומתגעגע להאחים אברלי מהסיקסטיז. ברטלר מנפנף שלום לאהבה. מה הבעיה? הוא אינו רוצה עוד באהבה כפויה, מתאים לו יותר שלווה, או למעשה להעלם. לפי הטקסט של ברטלר, לא הייתי פוסל
לא ברור לי אם האחים ארנון וניר פרידמן שיתפו פעולה רק לצורך השיר הזה שיוצא לרגל חגיגות ה-100 לעיר תל אביב, או שהם הקימו להקה תחת השם הדי מחייב "הפרידמנים", שנשמע כמו תחילתה של תחייה מחודשת של הז'אנר הצברי הפולני
מה את בוכה הלילה? אומר לה אהרון. הכל זה לטובה, כי הכל זה מלמעלה. יענו, עזבי אותך מהדמעות. השם יתברך משגיח, וכמו שהגורל הפגיש בינינו, הוא הפריד בינינו. אז מה עושים? "בלילות יושב, חושב, מסתכל על השמים/ מדבר לאלהים שיחזיר
לגד אלבז מתאים לחזור למקורות. אומר את זה כך: אילו הייתי נדרש לבחור זמר לנושא שירת המקורות, אלבז הוא הבחירה הטבעית. הוא שר "גם אם אלך בגיא צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי" בכוונה גדולה, בגאות רגשית גבוהה, בהתפעמות
בא לה על חבר ערבי מהשטחים. תיסע איתו לסוריה, ללבנון, לעזה ולחברון. "בוא אלי חבר ערבי", שרה דנה בראון בשביל "הלהקה המצוירת" (הראשונה בישראל!) העונה ללשם "באגו דאגו", והפעם בגרסת קאבר תומכת היפ הופ של הלהיט American Boy של הזמרת Estelle.
האגו פגוע, הסרט באנאלי, הבן אדם מסוכסך עם עצמו, מייחל לאיזשהו שיקוי ללב שלו. גם מולה הוא אינו מסתדר – "כמה נדבר בשלווה יחסית לעצמנו", והנה גם קולה המצייץ ("אני אחרי קשר ואני לא בטוחה") שבטח אינו מרגיע אותו. איל
