דצמבר ב15, 2008

המוצארט הראשון שלי, הבאך הראשון שלי, הבטהובן הראשון שלי

כשאני מאזין למשולש הדיסקים הזה, אנחנו בדצמבר, חודש  הפסטיגלים והפסטיבלים לילדים, עם ישראל על הוריו וילדיו יוצא לספוג מנות של בידור צעקני ממוסחר באצטדיונים ובהיכלים, ואין לי אלא לשאול בנוסח השאלה התיירותית הנודעת: ואת מוצארט ובאך הם כבר שמעו? ומה

התנועה

מזגתי לי את הכוס קפה של הבוקר, והקשבתי ל"בוסה נובה". כך נקרא השיר. בוסה נובה הוא בדרך כלל  קונוטציה למשהו קליל סטייל קרלוס ג'ובים. אבל במקרה הזה מתברר כי המקצב מעטר לאליאב את דימוייה. הבוסה אמנם נשארה קלילה,  אלא שהמילים חמקו.

דילוג לתוכן