אפריל ב21, 2009

שילה פרבר שרה על תחושת הבדידות הקרה בלונדון של מי שהחליטה לנסות את העיר הזו כדי להימלט מכל האיחס המקומי. אבל במקום שמחה – יש עצב. מצד אחד, סוף-סוף היא בלונדון, ובשביל לונדון אפשר לוותר על החגים, החום והאלימות. סוף

אפריל 2009, או טו טו הדפש ברמת-גן, ואני מקלפים את הניילון של "צלילי היוניברס" החדשים. מרטין גור (Martin Gore), דייב גאהן (Dave Gahan) ואנדי "פלטש" פלטשר (Andy "Fletch" Fletcher) – משחררים את אלבום ה-12  שלהם שמסכם 30 שנה ביחד. להתחיל מהסוף: עדיין פרמייר ליג

כל הרזומה של רחל מאדורי קראוס (רקדנית פלמנקו, צאצאית לשושלת מוסיקאים אירופאית, בוגרת רימון, שיתוף פעולה עם גיטריסט הפלמנקו חואן סוקורו) כנראה לא עזר לה לעשות הגהה על הטקסט כדי לתקן את השגיאה "מגפיים גבוהות". לפני שניגשים למוסיקה – רצוי

הטון משדר משהו דחוף, היסטרי עד אגרסיווי: "אם תסתכלי עלי/ נסי שלא לצרוח/ מחזיק אותך ממש בכוח, לא עוזב" רועי טל כתב שיר שמונע מהפחד שהיא תברח ממנו. הטקסט הוא עימות קשה, סף אלימות, איומים. הסיום הצחיק אותי: אחרי כל

היפ הופ הוא תחום התמחות למקצוענים. באולפני ההקלטות המקומיים יש לא מעט חובבנים שמנסים לעלות על הגל ונשמעים יומרנים או שרלטנים. זה אינו אסף קוטלר. קוטלר יחד עם משה סלהוב עשו שיר שלוקח הרבה דברים טובים מהפקות ההיפ הופ האמריקניות

הרכב: אורי מוהליבר – גיטרה מובילה, אורן נחום – תופים, אדם אבולעפיה – בס, יונתן אברהמי – שירה וגיטרה. לא מצאתי מילים על עטיפת הסינגל? נכון שמילים במוסיקה נועדו לאוזן, אבל בל נקפח את העין הקוראת. הייתכן כי "מצוירים בסלון"

הטון המדוכדך מנסה לתהות על מחשבותיו-כוונותיו כלפיה אחרי כל הדיבורים שהיו ביניהם, כי מבחינתה – שישאיר הכל מאחור, גם את כל הדאגות, כי "אין כסף יש אהבה/ יש אותנו – לי זה מספיק". ואני תמה – האם המסקנה הנדושה הזו

בן ישראלי יקשט את הרחובות כמו בחגיגות העצמאות, אם היא רק תבוא אליו. בניגוד לטבע שנוהג כמנהגו – הציפורים שחוזרות בזמן, הכוכבים שזורחים – איתה זה לא הכי ברור, ומכל מקום הוא ישאיר לה אור – במקרה שהיא תבוא. בן