בשישים-שבעים הוא נכנס לרשימות החובה שלי עם Wild World. גם Hard Headed Woman Moonshadow, Father & Son, Morning Has Broken. לפני שקראו לו קט סטיבנס, הוא היה סטיבן דימטרה ג'ורג'יו, בנם של אם ממוצא שוודי ואב ממוצא יווני שניהל מסעדה בלונדון וראה
עיר מנומנמת, שני כלבי רחוב, ריחות טיגון שעולים מהחלונות, ניקיונות לקראת שבת, השביל לבית הכנסת ערב שבת. שרים "אשת חיל מי ימצא" על המרפסת. חיים אוליאל, איש העיירה, מתגעגע. אבל הוא מדבר על "מציאות זרה" וגם על "אין דרך חזרה".
הבנאדם משקר לה. שר לה רק "מילים שמחות" ואת תחושת הכאב האמיתי – מסתיר מפניה. נע בין שקר לאמת היא לא תדע אם צוחק הוא או בוכה. רק הוא ידע – אם טוב לו או רע לו. וכל זאת למה
פבלו רוזנברג חרז את חרוזי מלכותו בפשטות יפה: "אני חי כמו מלך/ מתעורר מוקדם/ ומספיק הכל/ וטובל מכחול/ בצבעי זהב/ אני חי עמו מלך/ ואיתך נרדם/ מקבל חיבוק ונותן חיזוק" לבנאדם אין תלונות. הלוואי על כולם. מלכותו היומיומית. גם כשמרכלים
נריה חובב מאמין שהוא מצא התשובה. חייב לשיר את חיבתו לאלהים ועוד לתבל את זה בראפ. אני לא מדבר כבר על חילוני כמוני שעדיין מצפה שאיזה שיר קודש חדש יקרב אותו לשכינה ולתשובה הנכספת. אבל גם מי שמבקשים חיזוק לאמונתם
הוא רוצה להסביר את עצמו. רוצה לשחרר כל מה שעצור בו. לא לראותה מולו. אולי עדיף לו להיות זר לה. שתיקח לה שקט של כמה חודשים. יחזור אליה עטוף כמו מתנה לחגים. מיכה הרשליקביץ' שר את הטקסט בטון דואב, רופס,
יש משהו מאוד דרמטי רגשני ולחוץ בביצוע הזה, סינגל ראשון מאלבום בכורה צפוי של אמיר דדון. הבנאדם מתעורר מחלומות מוזרים, הלב "משתולל מדאגה" , הראש עם חיילים רחוקים מהבית, גם משתגע מהבריאה, מכל החלל הגדול, אבל לא מתערב במעשי אלהים,
מפגש ראשון עם יאיר זיו, רגעים לפני הופעת ההשקה ל"זמן", אלבום הבכורה שלו.
בשורות טובות להראל סקעת: חברת הד ארצי בבעלות אן אם סי יונייטד הגיעה לפשרה בעניין הסכסוך המתמשך שלו עימה. האלבום החדש שלו יופק ע"י ארומה מיוזיק והראל סקעת. השיווק וההפצה ע"י הד ארצי. הפשרה התאפשרה בעקבות שינויי הבעלות בהד ארצי
