השיר או הביצוע המלוחשש משהו עשו לי אסוציאציה לא כל כך פרועה לג'יין בירקין מדואט הסיקסטיז עם סרז' גינסבורג וג'יין בירקין – Je T'Aime Moi Non Plus. דווקא רעיון לא רע לשיר את השיר הזה בצרפתית. סיגל שחמון הייתה נשמעת
"אני אדם פשוט ואין לי מטרה בחיים/ שמתקדמים במהירות מהירה/ ומסתבר שככה גם השפיות נמתחת/ אורך ציר ה-X ולעומר ציר ה-Y" הדורבנים דוהרים על רוק אנד רול בוגי משמח לבבות המספר דווקא סיפור לא הכי שמח על בנאדם פשוט שחי
את כל הבשורות אני הבאתי לפניך את כל המראות שאספתי בעיני ואת תמיד שותקת, אולי את מוותרת תתני עוד רגע – בחיי הקול הגבוה, המנגינה, העיבוד הפסואודו אתני הזכירו באסוציאציה חטופה את עידן רייכל. האם זה הסקופ הבא? גיא-זו ארץ
למי שזוכר את סלסולה של אורטל אופק מ"בשדות של המושב". לאן נעלמה? והנה מגיע הפרויקט "עשרה לעשר", הפקות מקור של סלקום, שמוביל המלחין צביקה פיק, והסלסול חוזר על טקסט שאומר "כשנתראה אולי בסוף תראה אותי באמת". שיר אהבה שאחרי פרידה,
רונה קינן יושבת על במה קטנה במרכז הבמה הגדולה, תזמורת מאחור, ברקע מוקרנת שיקופית – מצילום העטיפה, ציור של ילד על נדנדה התלויה על קנה תותח, שרה את אלבומה החדש המספר סיפור חיים של דמות המכונה "יואל", המבוססת חלקית על דמות
היפנים יגידו לך שאצלם גילברט אוסאליבן מעולם לא שבק. אני נפרדתי ממנו אי-שם בשבעים. האמת – חלק מהקהל שמילא חלקית את היכל התרבות חזר לבדוקמה נשאר מהזמר ההוא של קלייר, Alone Again Naturally ו-Nothing Rhymed. ג'ילברט אוסאליבן בהיכל התרבות
