יסלח לי איציק איזמרלי, אחזור על השאלה גם בפעם האלפיים: האם זמרים בעלי קול מתת-אל חייבים לקחת אחריות על מכלול יצירתם. התשובה היא כפי שהבנתם לא חיובית. לאיציק איזמירלי יש קול מלאכים. יש כישרון להלחין מנגינות, לבחור עיבוד – משדרג. בכל
זה איציק שמלי ממשרד אדריכלי ההיפ הופ הישראלי? מה קרה לז'אנר שלו, שהוא עד-כדי-כך "התמזרח". לא שאני נגד. כולנו סובלים ממצוקות, החיים לא קלים, ובמיוחד כשעוסקים במוסיקה, אבל גם בשעות הקשות מנסים לשמור על זהות. והנה צלילי החאפלה בכפיים, בידיים, ברגליים,
מיתר קוטלר גייס את ענת בן חמו כדי להעצים שיר המתבסס על המשפט הנפוץ והנדוש "הכל או כלום". על עטיפת הסינגל תצלום של אדם שאת זעקת פיו סותם שעון, יענו מטפורה פילוסופית. השיר ינמיך את הציפיות. מתחיל איטי בצליל אווירה
מה שהיה הוא שיהיה. קמים והולכים לישון עם החדשות. רדיו, עיתון, טלוויזיה. יום בא ויום הולך, ולאן כל זה לוקח? "אין חדש כלום לא זז אצלנו בינתיים, חדשות, עיתונים, לישון" החדשות לקחו את התובנה הקלושה והנדושה של עולם כמנהגו
אח, איזה בוקר יפה, הביטו לצדדים, ראו גלים באוויר, בוקר מדברי נאה, נצא לטיול ונלגום טיפת קסם וקודש, בוא נשתחל אל בינות מקולים, "פעמות זעם יכו בחזנו", ממזרח אוהלינו יפציע השחר, והנה גם עדרים יפים יוצאים במחול מטלטל, אח איזה
