אוגוסט ב6, 2009

25 שנה ל"האישה שאיתי"

הריגוש המפעים של הערב – יסמין לוי, זמרת הלדינו והפלמנקו שרה עם דיוויד את "בנהר של סביליה", בטונים שעברו את גג ההיכל והתקשרו עם ספירות עליונות. רק בשביל הריגוש הזה כדאי היה להגיע להופעה של דיוויד ברוזה בהיכל התרבות בת"א

לא אותך

צלילי פסנתר מחניפים חוברים לטון התשוקתי-המדוכדך-רגיש-מתרפק הזה של ליהי עטר שמנסה להכניס למצברוח מלו-מלנכולי מתקתק. לפני שנמשיך: מורגש פרויקט חדש באוויר. הדיסק הגיע בעטיפת קרטון, עטוף בפיסת בד מאוירת בתצלום הדיסק. השקעה שאומרת – יש ציפיות באוויר.  לא תמיד חייבים

25 שנה ל"האישה שאיתי"

דיוויד הזכיר את החזרה להיכל התרבות בהתרגשות. אצלי בזיכרון, הוא מתקשר יותר עם מופעי זריחה מדבריים – מנואיבה עד מצדה, במיוחד בט"ו באב, ליל ירח מול שקי שינה, צמות קלועות, נישוקי אהבה צעירים.  אבל אם היכל התרבות – זה המופע שבטח