אוגוסט ב10, 2009

הטוב שבעולם

רגב הוד – שם יפה. הייתי אומר אפילו: מחייב. שם שמשדר משהו חדש, נשגב וטהור. ואז אתה מניח את הדיסק – לא הוד ולא הדר, לא פאר ולא יופי. לא חדש ולא חדיש. עוד מחזור מבית החרושת ללהיטים "מזרחיים". מאשימים

אשכנזי מזרחי

השיר מתחיל כמו בדיחה: "אשכנזי מזרחי יהודי ערבי", ואז, כשאתה מצפה לסיפור ופואנטה מגיע המשפט הכי אופטימי עלי אדמות: "כולנו אנשים טובים, כולנו אנשים/אשכנזי מזרחי יהודי ערבי/כולנו אנשים טובים כולנו אנשים" וגם: "אין סיבה שלא נצליח/ אהבה בינינו תנצח/אל האושר

שחורה ונאווה

"שחורה אני ונאווה/כשושנה בין החוחים/כי נפשי חולת אהבה/רפדו אותי בתפוחים"… בשיר השירים מצטייר צבע עור כהה כשיא היופי, כמו שנאמר "שחורה אני ונאווה", לא ברור מה האופנה כיום, אבל נראה שעדיין עור שזוף נחשב לסמל היופי, למרות ששיזוף יתר אינו

אם רק תגידי

אז מה תכתוב שזה שמאלץ? שאלתני מישהי שהקשיבה איתי לשיר. הרי זה הולך להיות להיט חבל-לך-על-הזמן. שני לבבות פועמים ששרים על אהבה שמתקשרת עם כוכבים בשמיים. אתה מבין – אהבה עד שמיים? עד הכוכבים? תיכנע למנגינה, תיכנע לפעמי הלב.  פיינמן

ההופעה

כותבים את שמו Armandinho, אבל יש לומר ארמנג'ינו. לא כל מה שהעין רואה, האוזן מסכימה איתה. תגידו ארמנג'ינו בברזיל, ותגרמו לכמה עיניים לחייך. הצליל ששמענו מהארמנג'ינו בזאפה גרם לאוזן להתענג והעלה חיוך גדול על הפנים.  הנגן הברזילאי  פרט על מנדולינה,

דילוג לתוכן