ספטמבר ב6, 2009

נשק

"הייתי רוצה שיהיה לי די נשק/ כדי שאוכל לירות בכל מה שלא מתאים לי"   כאילו שחסרה אלימות ברחובות, מגיע שי גבסו ואומר: ואללה צודקים. יש אנשים שבא לי לירות בהם. איך נאמר את זה בפשטות: לא ראוי לשידור. די

יוצא אל העולם

יצאתי מבולבל מהשיר של יוסף: מצד אחד יש הרגשה שהוא לא מוותר בקלות כזו על האהובה – "בגללך אני חצי בנאדם", ו"אני לא אשכח את המבט". מאידך – הבנאדם רוצה להרגיש שוב בנאדם, אחרי שהכל ביניהם "הסתבך" – "בשבילך אני

הכל רגעי

ליעד ברוידא מתפלסף על נושא הזמן. מה אנחנו מול הרגע. "הכל רגעי/ ולפעמים קשה לנו לשכוח שלדבר זה לא עוזר/ זה מבלבל את המוח". פרט לכך, שלא הומצא הגלגל, נתקלתי בבעיה פונטית:  אוזני רגישה למילה "זה", צורמת במיוחד כשמשתמשים בה

החטא השביעי

למה לחזור לשיר הישן של נעמי שמר? יען  כי הוא עוסק ב"חטא" שפעם בתקופה הטרום מתירנית אפילו לא כינו אותו בשמו. בשיר האקט נקרא "סטיקיטקי" משהו, וטלי סלע מנסה להשיב רוח בשיר שפעם נשמע הכי טבעי בגרסה של חוה אלברשטיין, כלומר –

בלילות

חיים משה מכין לנו אלבום דואטים. שנים שאני ממתין ממשה לאלבום חיים.  מזמר באיכותו אני לא רק מבקש את זה. אני דורש. אלבום דואטים הוא מוצר ביניים. לעולם אינו מביא תיעוד אומנותי אישי. משה נמצא כיום בתוך עולם תחרותי במוסיקה הים-תיכונית.

הלו הלו

להקה מצוירת היא גימיק משומש למי שזוכר את הארצ'יס מהשבעים. באגו דאגו (אלירן ונאור, לפי דפי היח"צ) מנסים לייצר את הבאזזז, ואחרי הקאברים מגיע גם משהו מקורי, קליל כנוצה, מדונסס מכונות בביצועה התיאטרלי היפה של דנה ששרה על כל אלה

משהו אחר

כשכותבים בדפי הפרומו "להיט קיץ", אני מבין לאן נושבת הרוח הקייצית-מסחרית. ואמנם Nikka  מנצלת את רוחו הקייצית של Henree שמנשבת בגבה. היא אינה צריכה קול גדול, אלא ר ק "צבע קולי" שמתאים נדמה לי לכל שפה, עברית, הונגרית, בטח צרפתית כדי לשיר "אתה