נובמבר ב17, 2009

את התודה לקהל אשאיר למשה פרץ: גם הוא בטח צובט את עצמו  –  ההייתה ההופעה הזו או חלם חלום?  הייתה גם הייתה. הגם שלא הצטרפתי לציבור בשירה – אני מוכן להעיד מהשורה הראשונה. ותודה אחרונה לעצמי – שהעזתי והלכתי, וגם

נגנים מרקו כהן – גיטרה, עידן דיין – גיטרה בס, יינון דיין – דרבוקה, שי שוקרון – קלידים. נגנים נוספים: אשר פדי – תופים, גדי סרי – כלי הקשה, ניצן עין הבר – סקסופון, עמית הראל – קלידים, אמיר גבירצמן

והימים ימי דמע וסער/ מבקשת מקלט מול הים/ אודים עשנים כותרות עיתונים/ והם שוב רוקדים על הדם// סגרתי לתמיד את הדלת/ והטריקה מוסיפה להדהד/ עכשיו עם רגל בחול, אני לומדת לזחול/ לגלות את עצמי באמת// משאירה מאחור אהבות/ מאפסנת בלב

באחד מקטעי המעבר בהופעה שלה במועדון רידינג 3, אומרת ירדנה ארזי לקהל בנימה סחבקית חגיגית: אתם יודעים עלי הכל, אבל דבר אחד אינכם יודעים עלי – איך אני נראית ללא הפס השחור מעל העיניים. אם ללכת על המשפט הזה במשמעות

הבנאדם מתחנן לעצור לרגע את מירוץ החיים. עולם ממשיך להסתובב כמנהגו, אבל הוא מרגיש שאינו מצליח להתמודד, מבקש לעצור, לשנות קצב  – הוא זקוק ליד תומכת, למחסה. הבנאדם, שפעם מסלול החיים היה ברור לו – "להיות חייל להיות מפקד" היום

לוקי גבאי – תופים, אורי ויינשטוק – קלידים, מוטי לייבל – גיטרות, נועם שחם – בס' אתי אברמוביץ' – שירה, כלי הקשה, כלי נשיפה, גיטרה אקוסטית    שירים: יש ונדמה, שוב התמונה, בושם על עורי, שהשמש תעבור עלי, כשאתה זה