דצמבר ב14, 2009

הדואטים

הכפיים תופסים אותי על הפתיחה. השיר נקרא "כמו ילדה". חיים משה מדאט (מלשון דואט) עם ליאור פרחי. את ליבו היא לקחה. בשבילו היא סם. שהיא תבין שזה לא משחק. רק הוא יודע מהי אהבה. ומה חושבת העלמה? האם העובדה שאינו "משחק משחקים"

תפילה ליחיד ההופעה

"תפילה ליחיד" סיים את הערב. אביב גדג' הבטיח מופע ארוך במיוחד לכבוד חנוכה, כמו אמר – באו לחגוג, ניתן להם הרגשה של חג. המוסיקה של גדג' אינה בדיוק הסוג שחוגגים עליה, למרות שפה ושם מנשבת בגבה רוח ים-תיכונית מהסוג שמרימה רגליים. למרות בעיות

אין לי סיכום עשור

העשור או-טו-טו מאחורינו. מבקר המוסיקה מתבקש לבחור את "הכי טובים", את האלבומים ש"עשו את העשור", שגרמו לנשימתו להיעתק, שהוא אינו יכול בלעדיהם. העיסוק הזה בסיכומים הוא לעיתים מטרד משעמם. סיכומים הם משהו מייגע. חפש קונספט. מה עשו לך שנות האלפיים?

העולם מסתובב

תומר מתנה  – נא להכיר. יש סיבה. הפשטות היפה. קול רחום וחנון, שמצליח לשדר אמת, מנגינה טיפה מלנכולית נוגעת ומגיעה, שיר יפה בתוגתו, קליט ומלטף בעצבותו, מהסוג הים-תיכוני הקלאסי הזה, לא סוג ההתבכיינות השבלונית במוסיקה הים-תיכונית המקומית, לא האינסטנט והחאפ-לאפ

דילוג לתוכן