ינואר ב7, 2010

להתראות מתוק

עצוב לה לנורית גלרון, והעצב הזה מחלחל כמעט לאורך הדיסק. זה לא טרגדיות, אבל היא שרה תחושות נוגות, נוטה בקלות נסבלת ללחן המינורי, מה שאפשר להגדיר גבול "העיצבון המוסיקלי" שלה. היא לא חוצה אותו. שרה על מי שחיכתה לו כל

ספרד, אנדלוסיה ושירת הלדינו.

הגם שלא דובר על ערב שלה אלא של הקאמרית הקיבוצית – באתי בשביל יסמין לוי, ואני מודה לתזמורת בניצוחו של ירון גוטפריד, שאפשרו לי להקשיב ליסמין עוד פעם בחיים. לעולם אינך מקבל ממנה משהו שכבר שמעת. אני לא מדבר על

מביטה בחלון

כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם (ירמיהו) על הדברים האלה ממשיכים לחבר

לייבל ישראלי-הודי-אנגלי חדש יוצא לדרך

יותם אגם, מעצב סאונד clementine studio))  ופטריק סבג, המוסיקאי והמפיק, פותחים לייבל חדש על  קו לונדון תל אביב –צ'נאי (הודו). השניים נפגשו לראשונה בהקלטות האלבום "כשניקו תתחיל לדבר" ובהמשך – בהקלטת LAYA PROJECT, פרויקט עטור שבחים אשר במסגרתו תועדה מוסיקה

חגיגת מוסיקה מניו-אורלינס

לא כל ערב יש הזדמנות לשמוע ג'אז ניו-אורלינס, כמו שצליל ניו-אורלינס צריך להישמע, מכלי מאוד טיפוסי לסגנון כמו הקלרינט, ועם זאת לא להרגיש שחזרת שמונים שנה אחורה. אוון כריסטופר היה האיש של הקלרניט במרכז הבמה. הצליל שלו לקח אחורה וקדימה