פברואר ב7, 2010

מוסיקה ישראלית

סגיב כהן בדרך אלייך

מילים שמתאורת היסחפותו הרומנטית, ליבו המתפעם, אהבתו המתרגשת: אנשים נעצרו, השמיים ביקשו, האורות צעקו, ההדים שאגו, היקום עמד לצידו. והוא? קבל עם ועולם מתרגש ומשתאה – מתמכר לכאב שלאחר עזיבתה. הזמן אינו פועל לטובתו, מוחק את עקבותיה. וכל שנותר זה לבכות

פסטיבל ג'אז תל-אביב

לי קוניץ העיר למישהי שישבה לידי בשורה הראשונה על שלא מחאה כפיים אחרי סיומו של קטע. קוניץ לא כעס. הוא היה משועשע, או נראה כמי שמחפש דרך לשעשע עצמו. אפילו שרק "שריקה פושטקית" כמו בשתי אצבעותיו אל הקהל. אחרי כל

געגועיי לגעגועים

ערגה לבית הישן, המקום שלא יהיה עוד כמו שהיה, הופכת אצל קובי אוז לרגש של מצוקה טבול בנימה צינית: "געגועיי לגעגועים הופכים ימי לחזיון תעתועים". התחושה הנובעת מהריחוק הפיסי מהסביבה שמעוררת הנוסטלגיה. קרא עוד

געגועיי לגעגועים

ערגה לבית הישן, המקום שלא יהיה עוד כמו שהיה, הופכת אצל קובי אוז לרגש של מצוקה טבול בנימה צינית: "געגועיי לגעגועים הופכים ימי לחזיון תעתועים". התחושה הנובעת מהריחוק הפיסי מהסביבה, מעוררת הנוסטלגיה. זה טבעי –  ההשתוקקות הזו לחזור למחוזות העבר הנראים באור זוהר,

One Life Stand

כל שהוא מבקש  –  only wanna be your one life stand Tell me where you've been to Nowhere that you shouldn't do tell me what you're good for I can tell you something too Where have you been staying tell

דילוג לתוכן