"צריך להיות משהו בין הרצפה לתקרה ואולי בתוך המים …. איפשהו שם … מקום של תחושות אמיצות ממתינות להיחשף, לגלות את היותך" הקצרים האלה, המעטים שמכילים יותר, ורצוי בשפת האנגלים והאמריקאים, כי כשמדובר בפופ או אלקטרו פופ, או כפי שאני
הסיטואציה נדושה: אנשים צעירים בורחים למזרח. הקלישאה אומרת – "לחפש את עצמם". אולי ימצאו פתרון למצוקות מסוגים שונים. הפנטוז ("אני חיה בסרט") הוא ששם, בתת היבשת של מזרח אסיה, קיים משהו-מישהו שישנה אותם. אורי זך מתייחס לסיפור של אחת שנוסעת-בורחת
אפרת גוש מזמרת בקולה הפתלתל סיפורה של גברת היושבת מול מראה ומתבוננת במציאות העגומה, בסימני הכיליון ההולכים ומתרבים ובאוזלת היד להשיב לעצמה את נעוריה (שגם לא היו משהו – אוהביה זייפו הבטחות כשנגעו בחזה), שהלכו ואינם, ואולי תתנחם בכך שרגעי
דן פרבר מנסה חשיפה קיומית: מרחף באין סוף בגבולות הלא נודע, מנסה להסתיר אבל חושף הכל, לא יודע לבחור בין החושך לאור, טס במהירות האור, מפחד להתוודות, אבל לא שומר סודות, נשאר בתוך בועה, רוצה "להיות". טראומת נפש או טרגדיה
פוליקר שמע את מה ששלמה בר עשה לשיר? הדברים שהוא רצה לומר בעוצמות שיכולות לנבוע רק מבר.
