יולי ב23, 2010

שם המשחק – ניתוק מהסביבה. אדם בתוך מחשבותיו מתחפר. המסביב עובר לידו, מצדדיו, מעליו. חוסר העניין נע מחוויות שמישהו חולק איתו על טיול, יחס ציני באשר לקידומו של הדוד,  ועד למה שאומרים על מצב תעשיית המוסיקה. הדיאלוג שלו עם עצמו

סעדו עצוב. פגש את עצמו בעיר הגדולה, המצב לא נחמד, הזיכרונות שחולפים אינם מרנינים – הזמן כבר לא שייך לו, חולות קשים (בעיר?) שפוצעים  מחשבות. מסקנה עכשווית: "כמה יכול אדם לחיות בשקר" מסקנה עתידית: "כל הדרכים ילכו לחיות את החלום".

פייגלין או בשמה המלא איה זהבי פייגלין. לא כל ערב אני מגלה זמרת רוק בשדותינו.  נזכרתי ששמעתי אותה בערב ההוקרה לחוה אלברשטיין. (גם צילמתי) קוראת לה ולהרכב שלה "כל החתיכים אצלי". היא כנראה עושה לחתיכיה טוב. ארוגנטית, צינית, תיאטרלית. שורטת,