אוקטובר ב6, 2010

נשתעשע  בניתוח הטקסט: "אישה שלי", "את יפה ואת שלי". מוטי אוחיון (שנטל אחריות על המלל החלול): הפכת את עופר לוי מה-זה רכושני כלפי האישה שלו. לא אהובה, לא נאהבת אלא "אישה שלי", קניינו הפרטי בהחלט, מה שדי אופייני לגברים מקומיים

מתחיל להישמע כצו אופנתי. לסקירת הסינגלים נכנסים פיוטים. האם הגל הנוכחי מקרבני? למה להגיד לא מראש. תן צ'אנס. כש"הלב והמעיין" משתפים את אביתר בנאי ב"קרב יום" – קורה משהו, אם כי לא מהפך. אני מנסה לקרב אלי את המלים: מהו היום

גיטריסטים מקומיים שלא הגיעו למופע הזה, הפסידו את כיתת האמן של חייהם. זה לא רק האגדה, ויש כבוד לאגדה, זה גם המורה לגיטרה קרא עוד