פברואר ב22, 2011

כמו מלך

משה פרץ מסתובב סביב זנבו של משה פרץ. זה בסדר. אל דאגה: מעריציו יתעלפו גם על השיר הזה. שימו לב לטכניקה של הכתיבה: בגוף ראשון שר פרץ – "אולי אני אוהב אותה יותר מדי" ואילו בלשון ציווי – "תני לו

1969

סוג של פנטזיה-חלום. ההתעוררות היא ל-1969. עלמה זוהר עדיין לא בחיים בימים ההם, ניתן להעריך כי הלהקה בשיר היא הביטלס, והאיש אליו היא פונה בשיר הוא ג'ון לנון. היא מודה לו שהעניק לה השראה וגם השקפת עולם. יש דברים נעלים

לא מזיז לך

צליל מה? קליפי? גם אני בדקתי (* ראו למטה), אבל מתברר שזהו שמה האמיתי של מי שנדמה לי מתיימרת להיאבק על מקום בצמרת של המוסיקה הים-תיכונית. ההבדל אולי בעובדה שסוף סוף אין כאן תפירה של משרבט-יצרן של מילים, אלא כתיבה עצמאית

הדרך לחיוך

סיעור מוחות לירי של ישעיהו-פיש-תורג'מן הוביל לטקסט המצוין הזה שאומר "הדרך לחיוך רצופה מעצורים" .טובים השלושה מן האחד. ובאמת – טובים. הזמר מבטא ברטט ריגושי את מילות הגעגועים ההזויות שנשמעות היטב בדיקציה טובה (נקודת זכות אחרי שאוזני שומעות הרבה מאוד

חמדת ימים

הרב שלמה קרליבך מעולם לא היה חלק מרשימות המוסיקה המועדפות שלי, לא משום שלא אהבתי, אלא מסיבה הרבה יותר פשוטה: לא משך אותי. עולמי רחוק מעולמו. לעולמו של קובי אוז, לעומת זאת, אני קרוב מאוד, אבל לא עד כדי כך

חוזרת אלי

אבי בן אבו דרמטי, כואב, משתפך, מתרגש, מחפש מליצות לתיאור יחסיו האמביוולנטיים עם האמונה. בן אבו מתייחס לאמונה כאל ישות, עד שלא ברור אם בה מדובר או באהובה: "ליבי נשרף בין דפי מכתבייך", "ממית מילותיי מחייה מילותיך". לעומת הליריקה הנמלצת

Doo-Wops and Hooligans דו-וופ וחוליגנים

אתם בנסיעה. שימו את הדיסק הזה. הרדיו אוהב אותו. המצעדים מצדיעים. קחו שניים שרצים לפניו: Just the Way You Are ו – Grenade. יש עוד. הרבה מפיקים וכותבים נדחסו לפרויקט של ברונו מארס. בן 25, יליד הוואי, טנור גבוה שר