קאשי, אחרי שיר כזה, אתה חייב להראות לי אותה, ואולי מוטב שלא, למען למנוע מצב של הציץ ונפגע. כלומר, נדלק עליה. הזיה-מדע בידיוני-זרם חשמל. מה: יש אהבה כזו שסוחטת כל סופרלטיב מהשפה? שגורמת לאהוב את אלוהים? ואללה. השיר דווקא פחות דרמטי,
היורש האמיתי? לא להיסחף, אבל רוחו של האב מנשבת במפרשיו של הבן
ג'ילברטו ג'יל, מגדולי המוסיקאים של המוסיקה הברזילאית המודרנית, חוזר להופעה באמפיפארק רעננה (24.7). זה הולך להיות סיפור שונה מאשר ההופעה האינטימית (יחסית) בהיכל התרבות. ג'ילברטו מגיע הפעם בהרכב מורחב של 6 גנים, מופע מושקע שמורכב ממיטב אלבומיו, בהפקה בעלת מפרט
את השיר הזה מתוך אלבומה האחרון, תשמעו בהופעה הקרובה של אינטרפול בארץ (30.8) הטון המדופרס שמבקש את אור השמש כדי להגיע לשלוות הנפש, כי מהצד שלו לא רואים שינוי. כמו האלבום, גםהשיר הזה עוסק בהתפכחות מאשליה – מה תעשה כשאין
ניתן לסיימון לומר דברים בקולו אבל ממסיבת העיתונאים הקצרה, יכולת להרגיש דבר אחד: האיש לא קורץ מחומרים של סופרסטאר קרא עוד
אינני יודע אם נדב אסולין תיחקר את מרגול ביוגרפית, כדי להבין מה דחוף היה במקצב "במרוקאית", או שהשיר מגיע ממקורותיו-הוא. זו אינה הבעיה. הטקסט כל כך רזה, שטוח, סתמי, מנוסח מגושם (למה "אני פגשתי"? אי אפשר "פגשתי" בלי "אני" וגם:
העיניים שלו, ליבו היווני, חלונו לים התיכון הישראלי – הכל הגיע
