הבטחנו לעדכן: ידענו שלא יישאר זמר ים-תיכוני שלא יצטרף לחגיגות ויחדש את להיטי הז'אנר של פעם בעוד שרשראות של מחרוזות: הפעם דקלון וצלילי הכרם מצרפים אליהם את חיים משה כדי להשיב לחיים את חנהל'ה התבלבלה, חסידה צחורה, גדליה רבע עוף, סורו
דנה עדיני, צליל דנין, ברי סחרוף, מיכה שטרית, ריף כהן, אפרת גוש, מוניקה סקס. אבל מה עם "מטרופולין", הרכב הקונספט שאפיין את אלבומיו הקודמים של עופר מאירי, המוסיקאי-המפיק הנחשב-מוערך-מבוקש (בימים אלה – רמי קלינשטיין, אביב גפן, גיא ויהל)? "מטרופולין" הוא
איך עושים מלודרמה מאין-דרמה? תקשיבו לשיר הזה. כלומר: תנו לקול הרגשני הפנומנלי של לירן דנינו לסעור על טקסט שאומר כמעט כלום, כדי להאמין שיש כאן אירוע נפשי מרעיש. מה החלום? מה הסיכוי? מה ההבטחות, מה העננים. ומה הטוב הזה בסוף?
שרה ב"ק, שדרנית, היא אחת הגיבורות של אריאל הורוביץ באלבומו החדש "הגיבורים שלי". דרך בחירתה המיוחדת (* ראה מטה) מעידה משהו על הקונספט שהנחה אותו באלבום – גיבורים לא במובן המנצח של המילה, אלא כאלה ששוחים נגד הזרם. הורוביץ
אני חושב שהבחור בשיר יכול להסביר מה חסר לו, שלא כפי שהוא אומר בשיר – "משהו חסר – לא יכול להסביר לך", ובטח כשהמילים כתובות על דף, שהרי לא כל מה שהלב מרגיש אפשר להסביר/להביע בפה. מה שבטוח: הבעת הפה
ג'ניס איאן חוזרת ל – Jesse ול – At Seventeen, שירים שכוחם חזק מהשנים שעברו
ג'ניס איאן סיימה עם Jesse ועם Seventeen, שירים שכוחם חזק מפער שלושים השנים שעברו
ג'ניס איאן סיימה עם Seventeen ו-Jesse. מזכרות. הקהל לא היה משחרר אותה בלי השניים האלה. עצמנו עיניים ונזכרנו בימים ההם, כשהיינו צעירים, חלק גם יפים. כשפתחנו (העיניים) והבטנו בגברת איאן, חזות Grandma, הבנו שהזמן בשלו – אינו עושה הנחות. הקהל זמזם
לפני יותר משני עשורים הקים בלה פלק את הפלקטונס, הרכב שמחזיק בארון חמישה פרסי גראמי. הצוות המקורי, ששיתף פעולה בארבע השנים הראשונות, שב והתאחד לפני שנתיים. לא מדובר באיחוד נוסטלגי ומתקתק, אלא ביציאה לחקירה מוסיקלית ויצירתית של חומרים מקוריים חדשים,
