מאי ב1, 2012

שבת בחלון

הראל מויאל רוקד אווירת שבת משפחתית בבית. טקסט תיאורי פשוט על התרחשות שגרתית: ריחות-צחוק ילדים-רעשים של צלחות, אבא שנכנס עם הסלים, (יש עוד סלים בעידן שקיות הפלסטיק?) אמא רוקדת. מה רצה להגיד? זהו – שלא הרבה. אוירה טובה. קורטוב של

חמש לפנות בוקר

הוי, איזה לילה משעמם עבר על העולם ועל ההסטוריה. כמה נתן אלתרמן הבין בתקשורת – יעיד השיר הזה. לתקשורת לילה כזה הוא אסון. לילה שבו לא ארע דבר רע, שום צונאמי, שום מהפכה, העולם עדיין בריא ושלם. מוטב שישקע בתהום

בני המאה ה-20

13 שירים מראים ש"איפה הילד?" עשו מאמץ לגלות/להמציא מחדש את "איפה הילד?" מאז האיחוד ב-2009. האם הצליחו? שני יוצרים מיומנים כמו חמי רודנר ואסף שריג לקחו את הפרויקט המחודש מנתיביהם האישיים בניסיון לעלות על אוטסטרדה אחת משותפת. במאה העשרים ואחת,

דילוג לתוכן