נובמבר ב4, 2012

איש היום יום

אני זוכר חסד נעורים לדני גרנות מהשבעים ("האמנם", "בראש צלול", "מר נרקיס"). בשנים האחרונות נעלם לי. הוא מדור הזמרים שעשו מוסיקה נוגעת-מגעת – בפשטותה היפה בלי להיות אופנתיים בכוח (מהליגה של אושיק לוי) , לא רק הקול היפה אלא התחושה

כולי באורות

מרגול מתפייטת על להיט מאת היוצר-זמר הטורקי סינאל אקסיל (שייצג את טורקיה באירווזיון 2009) שמוביל למפגשים מהסוג הנשגב מבינה. בחלומה – התגלות של ממש: אנשים שנשמתם "סלסולים ותפילות" מדברים ב"שפה מסתורית", מצטרפת אליהם לשמחה הגדולה-הקדושה, כשהדמיון מרימה כמלאך ("כנפי נפרשות")

דילוג לתוכן