אוגוסט ב4, 2013

אור אדום

אני מזהה את הטון המדוכדך של עידן חביב. קו מיוסר-נוגה משהו של טרובדור רגיש. אומרים שהשירים היפים מגיעים מסבל. סטטיסטית נדמה שיש כאן אמת. עידן חביב יוצא משם, חווה כאב, מנסה לטפל בו. השימוש בים כמטאפורת טביעה, גם במונחים של

לא אני ולא אתה

ב-1971 שר אריק איינשטיין: "אני ואתה נשנה את העולם". תקופה אחרת. אז השיר נשמע כמעט כמו "כוח להמונים" של ג'ון לנון. גם לנון היה נאיבי, למרות שהאמין בכל ליבו בכוחם של ההמונים לשנות. הפופ הנאיבי של סוף השישים תחילת השבעים האמין

דרך כל האהבות

מי כותב היום מכתב אהבה בתוך רכבת? ועוד – חתום בנשיקה. Sealed with a Kiss. שנות אור. אבל הרומנטיקן שברמי קלינשטיין עדיין כותב מכתב בתוך קרון רכבת. כותב בראייה לאחור, מנסה לתחקר את מהות-השתלשלות יחסיו עמה ולהבין מה קרה או

קול העולם

מרגול וזהבה מאחדות כוחות. חלום או מציאות? מה יום מיומיים? מה הקשר ביניהן? (ה"ז'אנר" המקופח?) למה נועדו זו לזו? גורל משותף? האם מרגול צנעני החזקה צריכה הכתף החלשה של זהבה בן? או: זהבה זקוקה לכתף החזקה של מרגול? הצחקתם. השיר

Paranoid Android גלסטונברי 1997

תום יורק כתב את השיר אחרי סיטואציה טראומטית שעבר: ערב אחד הוא עשה "סיבוב בארים" בעיר, אבל מה שהחל כבילוי נעים וחגיגי הפך סיוט, כאשר יורק מצא עצמו מוקף חבורה של אלימים שניסו לשדוד אותו/ לקרוע אותו לגזרים. "הם נראו

אריק ברדון שינה את החלטתו. הופיע בישראל

כשבוע אחרי ההודעה על ביטול הופעתו בישראל (אמפי שוני 1.8) שינה אריק ברדון, סולן להקת האנימלז האגדית דעתו והוגיע להופעה באמפי שוני כמתוכנן. סיבת הביטול הייתה כידוע לחץ פוליטי שהופעל עליו להחרים את ישראל. מה קרה מאז? האם שוכנע להגיע, אחרי

דילוג לתוכן