סיון אבלסון ששרה "שורפת את כל המלאכים שלי", נעה על פסקול קצבי שמעניק לשיר כוח שאומר יותר תקווה ורצון להתחדשות מאשר תחושה של אבדון תסכול ואומללות. זוהי יותר ציפייה למציאות חדשה, שתיווצר אחרי שהגשם ישטוף את הרע. המוסיקה הזכירה לי פורמטים של להקות
חוזה פליסיאנו ויתר על כמה להיטים בהופעה הקצרה שלו בהיכל נוקיה, אבל על הקאבר ללהיטה של להקת "הדלתות" הוא לא יכול להרשות לעצמו. זהו חלק מתעודת הזהות האומנותית שלו. קרא עוד
רני רהב מחלק "כחולים" כחול אשר על שפת הים, מתרגש יותר מה"סיפורים" של המתמודדים, צעקותיו ה"פטריוטיות" בשם עם ישראל כבר אינם גימיק. ראויות לנטרול. יש גבול שאין לחצות. מה כן נטרלו? את ה"אדום" היחיד שהוא נתן ליערה בראון מקיסריה, שלמעשה
Rewind The Film יוצא 3 שנים אחרי Postcards From A Young Man. אלה המאניק סטריט פריצ'רס יותר מכונסים, קודרים. מלודיים. מרוככים. פילוסופים. נעלמה רוח הפאנק-רוק של פעם. אוהבי ההגדרות ייקחו אותם עכשיו למשבצת האלטרנטיב. שלא כמו אלבומים קודמים של מאניק
