מאז שאני שומע דור דניאל, אני מזהה אצלו טון צער אישי בסיסי, במנגינות, במילים. מצד שני – מאפיין בולט: הצער עולה על כביש המוסיקה הראשי (תקראו לזה "מיינסטרים") בקצב שמתיידד מיידית עם המאזין, מסוג ה- Radio Friendly, לא בלדות עתירות
יש עתיד יפה למיינסטרים הים-תיכוני המקומי. לא צריך לחפש אותו בנרות. הוא כאן ועכשיו. יובל דיין מסמנת גבולות חדשים יפים. קול נמוך, לא מנעד מרשים, אבל הטון האפלולי משדר את סיפור ההשלמה הכואבת עם מציאות של הכרה בכשלון האהבה, למרות
אתה יכול לוותר, אמר לי ידיד. למה לך לקבל צורה של כורסה? כל ישראל הופכת ריאליטי מוסיקה. עזוב את זה. צודק. אבל כמו חתול סקרן, אני מתיישב שוב לראות תחרות מוסיקה חדשה. עצלנות שכזו. כמעט כמו כדורגל. אקס פקטור ישראל בסלון. פורטיס
מי שקרא לו סופרסטאר מזדקן, יודה כי טום ג'ונס עושה את זה הכי צעיר שאפשר לגיל 73. כמעט תופעת טבע: אחרי קליף ריצ'ארד, מתברר שהגיל לחלוטין אינו קובע. בהדרן ביצע קאבר ל Kiss של פרינס , ונשמע אנרגטי, טעון וצעיר.
