מותחים ומותחים את התוכנית, מאריכים ומייצרים מתח מלאכותי, מנג'זים עד לעייפה. נו טוב, כבר ירד האסימון שאנחנו בריאליטי, אבל לא חייבים להפוך את אקס פקטור ישראל לבית האח הגדול. זה אפילו די משעמם, הבימוי המזויף. המדהים הוא שהובילו את המתמודדים
דמעה, כביש, יום גשום, אלוהים. תנו לאייל גולן ארבע מילים כאלו, והוא יפיק מעצמו רגש. נטו רגש. מה שעבר עליו בימים האחרונים הוא קטליזטור רגשי. הבנאדם שר שהוא מתרסק. האם אנחנו מאמינים לו? לפי הטון – כן. האם אפשר להתעלם
חיינו מורכבים מתהיות, שאלות, עצות עצמיות, למעשה – דיבור תמידי עם עצמנו. יגאל חקון יצא לכביש הראשי כדי לתת לשאלות והמחשבות לרוץ. סימני השאלה צצים בכל מקום. המוסיקה והקול הם זן נדיר, שמזכירים מוסיקה ישראלית של פעם. אתה שומע את
שיתוף פעולה מפתיע בין נגן הג'אז לטרובדור הפופ העברי-לטיני מוליך אל הריקוד הארגנטינאי הקלאסי. כמו אבישי כהן, שפורץ גבולות בחבירה ללדינו ולשיר הישראלי הישן, אלי דג'יברי ניווט עצמו לאפיק הטנגו הישן מפעים הלבבות. שלמה יידוב המחובר בטבורו למוסיקה הזו, שר
