Almost Like The Blues
זה כמעט בלוז. זה לא ממש בלוז. הקול העמוק בן שמונים שנה, רוצה לעשות בלוז, כי עולמנו מלא בלוז. מה שהוא ראה, מה שהוא חושב, מה שהוא מרגיש, המסקנה שהוא מגיע אליה: "אין אלוהים בגן העדן / אין גיהינום מתחת
20/08/2014
זה כמעט בלוז. זה לא ממש בלוז. הקול העמוק בן שמונים שנה, רוצה לעשות בלוז, כי עולמנו מלא בלוז. מה שהוא ראה, מה שהוא חושב, מה שהוא מרגיש, המסקנה שהוא מגיע אליה: "אין אלוהים בגן העדן / אין גיהינום מתחת
המילים "איך אני מעז לפחד" – יש בהן מן הבחירה, כאילו יש לו אפשרות לא לפחד. למעשה – אשליה של בחירה, כי תחושת הפחד אינה שואלת אותו אם הוא מוכן לבחור בה. היא אינה רציונאלית. למרות ניסיונו הרב בחיים, למרות זוגתו
אחד המבקרים ניסה לשכנע: זו אינה להקת בנים! אחרי ששמעתי את ארבעת האוסטרלים, אין בעיה לקבוע: אחלה "בוי בנד" לתפארת. מה הבעיה: התעשייה מעוניינת. יש קהל לזה. בני עשרה לעולם לא יתעייפו מנערים חמודים ששרים שירי פופ קליטים על "נערות