המוסיקה של הניו-זילנדית הצעירה מגיעה לקולנוע, וזה אינו עוד שיר שגרתי מפס קול סרט. קולה הנאנק של לורד נכנס לפס הקול של "משחקי הרעב", הסרט החדש ("משחקי הרעב: עורבני חקיין חלק 1") לורד מתארת השיר כניסיון שלה "להיכנס לראשה" של
רותם אור (Totemo) נמצאת בספירה שמימית כדי להביע כמעט בלחישה רכה מודעות מפוקחת למצב של חוסר שליטה בדרכה ביחסים בינו ובינה. מתברר כי הידע שבידך אינו מספיק. דברים נעים בכיוון הפוך ממה שחשבת. ההבעה של אור רכה אך מגעת. מאופקת אך
קית' ג'ארט תמיד בא בחשבון, בכל שעה, בכל ערב, ושלישיית הפסנתר שלו, עושה כמעט תמיד _ סטנדרטים ב"תחושה" קצת אחרת או כפי שג'ארט אומר זאת: "בכל פעם שאנחנו מנגנים, אנחנו עשויים לנגן את אותם הדברים, אבל זה עולם אחר", והרשימה
את הכתיבה של אדם דוריץ Adam Duritz הגדירו "החוליה החסרה" בין ברוס ספרינגסטין וואן מוריסון. Palisades Park, הראשון בדיסק החדש, מאשר את התיאור הזה. שיר של שמונה דקות הנפתח בצליל חצוצרת ג'אז מפתיע. דוריץ שר בקול מתייסר אותנטי, בתחושת ניכור.
