דצמבר ב7, 2014

III

עכשיו הם שלישיה. הצליל? אין מהפכות. עדיין להקת בנים מלוטשת. יש הצדעה לימי הבראשית של ההרכב וגם התחדשות בעזרת מפיקי צמרת. These Days בהפקת גרי קריסטין (לנה דל ריי) הוא דוגמא. פופ ידידותי מאוד. השיר הזה מראה צבע אחד באלבום.

חום באצבעותיי

סיטואציה של מגע. חיבוק. הגבר שולט בו. בגוף שני – כמו מדבר אליה. "מחזיק אותך בשתי ידיי". ואז משהו קורה: "שנינו יחד נעלמים". הקשר הופך פתע שוויוני. בשלב הבא הוא חושב עליה ממרחק מסוים, מופתע לגלות שהיא "מגיבה לכל תנועה".

מה מהפכה

קרקס הוא בידור. שעשועים. אבל מתחת לפני השטח מחלחל לעיתים צחוק מר. נו, הסיפור של הליצן העצוב. דורי בן זאב הוא הליצן והכרוז והזמר שמנסה לתאר מציאות מקומית לא מלבבת באמצעות שנסון. פריז על הקו. גם ההיסטוריה הצרפתית מקבל תפקיד

אמנים מעורבים? קבלו את סטיבי וונדר

זמרי ישראל – קחו דוגמה מסטיווי וונדר. הוא לא חושש להגיד את מה שהוא חושב על המצב בארה"ב. וכן, מותר, אפשר ורצוי לפעמים לערב מוסיקה ופוליטיקה. לא רק הפוליטיקאים צריכים להשפיע. וונדר התייחס במהלך הופעתו ב"קי ארנה" בסיאטל להחלטת חבר

דילוג לתוכן