דצמבר ב29, 2014

אבוד בתל אביב

למרות שהיא, על פי השמועה, עובדת לא רחוק, הוא מרגיש רחוק, נואש, נבוך, תועה, אומלל. בודד על רקע העיר הגדולה, המתנכרת. הצליל האלקטרוני מכין את השטח, מייצר פס-קול אווירה להלך הנפש המדוכדך המגיע ממקומות שמתחת למיתרי קולו של דרור משען. המנגינה יוצאת

אני ובלוטמן

גם אם לא נדע מיהו בלוטמן, כמה אופייני לישראלי לספר על הצרות שלו משדה הקרב, מהמילואים בחברת אח לנשק. מה מצב? – חם. יורים, מסע לא נגמר, לחץ מדינה. חולמים לחזור לאישה. ויסקי ירגיע. סלע דנא שר מתוך סיר הלחץ

דף חדש

פרומיסס, פרומיסס. מה יום מיומיים? אל תשאלו אותו מדוע הפסיק להיות מבוהל, לברוח ולהחליט לצאת למלחמה. העיקר שמבטיח דף חדש, תיקונים, אושר תמידי, להיות לה מגן. מה סוד המטמורפוזה? מה קרה שוא צריך לפתוח? אורינטאל-רוק בהשראת ומאת סחרוף מאפשר לטל

עובדים עלינו בעיניים?

מתבהר סופית: העניין העיקר ב"הכוכב הבא" מהדורת סוף 2014, אינו מוסיקה. אור הזרקורים גם בקדימונים  מופנה לחילופי המהלומות בין היושבים בשולחן השופטים המעורבים בצחקוקים ובפטפוטי סרק של המנחים. לא בטוח, אם הפורמט נמכר עם הרעיון הזה לעולם הגדול כולל המניפולציה, אבל אין

דילוג לתוכן